Hammer / The Clinical Application of Projective
פרק 8: H-T-P טכניקת ציור השלכתית: פירוש תוכן drawings /

הבחירה של בית, עץ ואיש כמושגי ציור:
Buck  טוען ש:
1) הם מוכרים לכל, אפילו לילדים קטנים.
2) הם נמצאו כמקובלים יותר מפריטים אחרים, ע"י נבדקים בכל הגילים.
3) הם גירו ורבליזציה יותר כנה וחופשייה מאשר פריטים אחרים. כמו כן מושגים אלו פוריים סימבולית, במונחים של משמעות לא מודעת.
עפ"י Griffiths’ שחקר ציור חופשי של ילדים צעירים באנגליה, יש למושגים אלו הכי הרבה משמעות אישית. ילדים מעדיפים לצייר קודם דמויות אנוש, אח"כ בתים ולבסוף עצים. ENG מאשר שעל פי תצפיותיו ילדים אכן מעדיפים לצייר קודם דמויות אנוש ואח"כ בתים.
 Emil Jucker באופן בלתי תלוי ב – Buck גילה שציור חופשי של עצים נשא אפשרות השלכתית עשירה. הוא פיתח את ציור העץ ככלי השלכתי, לאחר מחקר ארוך של היסטוריית התרבות ובייחוד המיתוס. תלמידו Charles Koch  המשיך לפתח אותו ככלי ציור השלכתי. Pichon Riviere במחקריו על בניית בתים מלבניים ע"י ילדים גילה שבתים יכלו לסמל 3 דברים:
1)  את גוף הילד  2)  את הרחם   3)  את בית ההורים.
נתונים אמפיריים עם הטכניקה ההשלכתית של H.T.P תומכים בעיקר במשמעות הסימבולית ה – 1 וה – 3 ופחות במשמעות ה – 2, אם כי פסיכוטיים לעיתים מציירים בתים הנראים כמו רחם.
בהתייחס למשמעות הסימבולית ה – 1 (ציור הבית כמיצג דמוי גוף), נבדקים עם בעיות באזורים הפאליים ישליכו זאת לעיתים קרובות בציור שלהם את הארובה. נבדקים עם דגש אוראלי במבנה האופי שלהם. יטו להדגיש את הקווים החיצוניים של החלונות וכו'.
בהתייחס למשמעות הסימבולית ה – 3 (ציור הבית כמיצג את בית ההורים) מתבגרת אחת, שחשה קושי בשל ויכוחים סוערים בבית שיקפה זאת בציורה את הבית ע"י הוספה של עשן סמיך היוצא מהארובה כך שידרה שהיא חושבת שביתה סוער ומופרע מבחינה רגשית. נבדק אחד שצייר בית דמויי בית סוהר שיקף בכך את תחושתו שהוא אסיר בסיטואציה הביתית שבה בגלל מחויבותו, היה חייב לדחות את נישואיו ולתמוך בהוריו המבוגרים והמוגבלים.
כאשר בניין הבית נראה כמשקף את גוף הילד, Pichon riviere מצא שאנומליות במבנה של הבתים היה קשור באופן סימבולי לשינויים בדימוי הגוף הנובע מהצורה המסוימת של ההפרעה הנפשית של הילד. זה אושש ע"י Buck. המושג של אדם (Person) קשור לחוויות הקשורות בהתפתחות הפרט. נקודה זו הוכרה באופן בלתי תלוי ע"י Machover, ,Buck Levy, ו – Paul schilder.
הפוטנציאל הסימבולי של בית (House) נמצא ע"י Griffiths’ באנגליה, Pichon riviere בדרום אמריקה, Buck בארה"ב.
השימושיות הקלינית של העץ (Tree) נמצאה ע"י Buck בארה"ב, Jocker  באירופה ו – Kock בשוויץ.
האספקטים ההשלכתיים של ציורי H.T.P
כדי שכלי יוגדר כהשכלתי עליו להיות לא מובנה או דו-משמעי, כך שהמשמעות שהנבדק יראה בו תבוא מתוכו, לפחות בחלקה.
המשימה לצייר בית, עץ או אדם היא יותר דו-משמעית ממה שזה נראה שתחילה. הנבדק מחליט על גודל, סוג, מיקום, או אופן ההצגה של הבית; גודל, סוג, גיל, מיקום, או אופן ההצגה של העץ; ומין, הבעת פנים, עמדת גוף, גיל, גזע, גודל, לבוש, אופן ההצגה (פרופיל, שלושת-רבעי, או מבט מלפנים) או פעילות של האדם.
בנוסף לכך ההכללה או ההשמטה של פרטים מגוונים מהבית, העץ או האדם נקבעים ע"י האדם וכנ"ל הדגשים היחסיים בתוכם. במחקר של  Hammerעל אנסים הם שיקפו את רגשותיהם של חוסר התאמה פאלית ע"י למשל, ציור הארובה כמתנודדת או נופלת מקצה הגג או בציור הארובה בשני ממדים על בית שמצויר בשלושה ממדים (וכך מביעים את תחושתם שיש פחות ממשות ____ הפאלי לעומת החלקים האחרים בדימוי הגוף).
לא תמיד הארובה היא סמל פאלי. אצל אנשים מסתגלים היא מסמלת פרט הכרחי בציור הבית, אך אם הנבדק סובל מקונפליקטים פסיכוסקסואלים הארובה בשל המבנה שלה והיותה חריגה מגוף הבית צפויה לקבל את ההשלכה של הרגשות הפנימיים של הנבדק על איבר המין שלו. אדם בימי חייו, אפילו אם הוא מאוד צעיר, רואה כל כך הרבה בתים, עצים ובני אדם, שרק אלו שהם מאוד משמעותיים עבורו באופן סמלי, יכנסו לדף הציור. הנבדק עושה בחירה על בסי מה שמשמעותי לו מבחינה רגשית. 

סימבוליות אינהרנטית לשילוש של בית – עץ – איש
הבית, כמקום מגורים נמצא כמעורר בנבדק אסוציאציות הנוגעות לחיי הבית והיחסים התוך משפחתיים. אצל ילדים הדיור נוגע בעמדותיהם כלפי הסיטואציה בבית והיחסים כלפי ההורים והאחים. עבור מבוגרים נשואים, דיור הבית עשוי לשקף את הסיטואציה המשפחתית של הנבדק עם בן-זוגו לחיים. למרות זאת אצל הרבה מבוגרים נשואים יחסי הילדות לדמויות הוריות עדיין נראות כעמדות שוליות המתגלות בדיור הבית.
ככל שהנבדק יותר נוירוטי, ברגרסיה או בפיקסציה, כך יותר סביר שהדיור האחרון יופיע ולא הראשון.
העץ והאדם נוגעים בלב האישיות המכונה ע"י Paul Schilder  דמוי גוף (Body Image) ודימוי עצמי (Self Concept).
ציור העץ נראה כמשקף את רגשות הנבדק היותר עמוקים ולא מודעים על עצמו ואילו האדם המצויר הופך לכלי המעביר את ראיית הנבדק הקרובה יותר למודע של עצמו ויחסו לסביבה. בדרך זו אנו מקבלים תמונה של הקונפליקטים וההגנות כפי שמסודרות בהיררכיה של המבנים האישיותיים של הנבדק. בעץ משליכים יותר תחושות על ה – Self הנובעות מרמות אישיות יותר פרימיטיביות ובציור האדם הנבדק משליך את שיטותיו להתמודד עם אחרים ורגשותיו כלפיהם.
העובדה שהעץ פחות רגיש לשינויים במבחן חוזר. פסיכותרפיה לא אינטנסיבית, תביא לשיפור מבחינת ירידה בסימנים פסיכופתולוגים באדם המצויר, אך רק עבודה פסיכואנליטית יסודית תביא לשינוי גם אם קטן בציור העץ.
ניסיון קליני מראה שיותר קל לנבדק לייחס תכונות שליליות, יותר מעוררות קונפליקט או מופרעות רגשית לעץ המצויר מאשר לאדם המצויר כי הוא פחות נתפס כפורטריט עצמי: יותר קל לאדם לקטוע ענפים של עץ מאשר לעוות בצורה מקבילה ידיו של אדם כאשר עבר טראומה רגשית.

פירושים של אלמנטים בתוך בית, עץ ואדם
בית
גג: ממצאים אמפיריים עם H.T.P מצביעים על כך שהגג משמש לסמל את אזור הפנטזיה של החיים המנטליים.
כאשר הבית מצויר עם גג רחב במיוחד, הסוכך על כל הבית מדובר בפציינטים המוצפים בפנטזיה ובד"כ נסוגים ממגע בין אישי גלוי (ראה ציור 1). סכיזופרנים או סכיזואידים מציירים גג ואח"כ ממקמים דלת וחלונות בתוך הגג, ומה שאז מתקבל זה בית שהוא כולו גג (ציור 2) ואכן סכיזופרנים ובעיקר סכיזואידים מתקיימים בעולם שהוא ברובו פנטזיה. אצל כאלה שמציירים גג ענק יש דגש מופרז על חיי הפנטזיה המרחיק את מבנה האישיות מהאיזון ואילו אצל פציינטים המציירים בית שהוא כולו גג הקיום הוא בעיקר פנטזיוני.
היעדר גג מופיע אצל אימבדילים, אנשים שלא מסוגלים להזות בהקיץ או לפנטז. בקרב הטווח האינטלקטואלי הנורמלי לאלה שלא מציירים גג יש אישיות מוגבלת ואוריינטציה קונקרטית.
קיצוניות בגודל היחסי של הגג המצויר משקף את הדרגה שבה הנבדק מקדיש מזמנו לפנטזיה, ומידת חזרתו לאזור זה תוך חיפוש אחר סיפוק. כאשר הגג מחוזק ע"י קו עבה או שרטוט המנסה להגן על עצמו מפני איבוד השליטה על הפנטזיות (ציור 3).
דבר זה שכיח בציורים של פרה-פסיכוטיים, למרות שמופיע גם, אם כי במידה פחותה, אצל בעלי נוירוזת חרדה. בכל מקרה זה מצביע על עיסוק מוגבר בפחד שהאימפולסים שבפנטזיה יחלחלו להתנהגות גלויה או יעוותו את תפיסת המציאות.
קירות: החוזק והמתאימות של הקירות המצויירים של הבית נמצאו כקשורים ישירות לדרגת חוזק האגו באישיות.
קירות מתפוררים נמצאו אצל פציינטים עם אגו מפורק בצורה גלויה וגבול מחוזק של קירות מצויר לעיתים קרובות ע"י פסיכוטים העושים מאמצים גדולים ולרב לא מודעים לשמור על אי הפגיעות האגו.
הקו החיצוני של קירות הבית המצויירים עם קו חלש ולא מתאים מעביר תחושה של התפוררות האישיות ושליטת אגו חלשה בהבדל אחד שאין שימוש של הגנות מפצות. הם יותר משלימים עם הפתולוגיה ההולכת ומתקרבת שלהם (הם הפסיקו להיאבק) לעומת הפציינטים שמחזקים את הקירות. הם מאמצים שיטה של סבל פסיבי מול הכוחות הדיסאינטגרטיבים המאיימים.
קירות שקופים בציורים של מבוגרים הם עצות ישירה להפרעה בבוחן המציאות. ילדים צעירים מציירים לעיתים קרובות קירות שקופים (כך שניתן לראות אובייקטים בתוך הבית דרך הקירות). בכך הם מראים את חוסר הבשלות של יכולתם הקונצפטואלית, ולקיחתם חופש בהצגת המציאות. אצל מבוגרים פגמים בעוצמה כזו בבוחן המציאות, לפי ניסיונו של Hammer נמצאים אצל: 1) מפגרים בדרגה נמוכה.
         2) פסיכוטים.
הדלת: זהו הפרט שעימו נעשה הקשר הישיר של הסביבה. דלת קטנה לעומת החלונות בפרט והבית כולו בכלל מבטאת אי רצון ליצור קשר עם הסביבה. נסיגה מחילופין בינאישיים ועכבה ביכולת ליחסים חברתיים. נמצא שביישנות ופחד ביחסי הפרט עם אחרים נמצאים בקורלציה עם דלתות קטנות. כאשר הדלת מצויירת זה יכול להביע ניסיון של הפרט להשאיר את אישיותו בלתי נגישה. דבר זה מקובל אצל כאלה שנוהגים ליצור קשר עם הסביבה רק במונחיהם שלהם. הדלת הגדולה במיוחד מצוירת ע"י אלה שיש אצלהם עוד ראיות קליניות לתלות גלויה באתרים.
ציור הדלת הפתוחה, נדיר מבחינה סטטיסטית. פרט זה מבטא צמא עצום לקבל חום רגשי מבחוץ (באם התשאול שלאחר הציור מגלה שהבית היה מיושב) אם מתברר שהבית ריק, הדלת הפתוחה מסמלת שבירות רבה וחוסר מתאימות של הגנות האגו.
דגש על מנעול ו/או צירים מראה על רגישות הגנתית מהסוג שאינו נדיר אצל פרנואידים.
חלונות: מסמלים מדיום משני של אינטרקציה עם הסביבה. דגש על מנעולי חלונות. מופיע אצל מי המפחד באופן הגנתי ומוגזם מסכנה שקיימת בחוץ ושוב נמצא זאת אצל פציינטים עם אוריינטציה פרנואידית. כמו כן תריסים או וילונות המוספים לחלונות בעיקר כשהם סגורים מביעים דרכי נסיגה וסירוב קיצוני להיות באינטרקציה עם אחרים.
תריסים ווילונות המושמים על החלונות אך מוצגים כפתוחים או פתוחים למחצה משקפים גישה של אינטראקציה נשלטת על הסביבה. נבדקים אלו סובלים מדרגה של חרדה, המוצגת כטקט ביחסים בינאישיים.
חלונות לגמרי ערומים ללא תריסים או וילונות מופיעים בציורים של אנשים המתקשרים עם אחרים בסביבה לצורה ישירה וללא יומרה. השימוש בטקט הוא מינימלי בהתנהגותם. חיזוק של הקווים החיצוניים של החלון כאשר חיזוק נוסף לא מופיע במקום במקום אחר בציור, נמצא בעיקר אצל אנשים עם פיקסציה אורלית או תכונת אישיות אורלית. לעיתים הקווים החיצוניים של החלון מודגשים ע"י פציינטים עם אוריינטציה אנאלית. האבחנה המבדלת תעשה לפי הסממנים בציור איש יוצג כגדול ביותר וזה של האמבטיה כקטן ביותר. כאשר מופיעות חריגות מדפוס זה, זוהי אינדיקציה לצורך אמוציונלי חזק העומד להתפרץ. סלידה מיחסים חברתיים עומדת מאחורי הניסיונות להקטין את החשיבות של האסוציאציות עם חדר האורחים ע"י ציור החלון שלו כקטן ביותר. כאשר ניתנת חשיבות לאמבטיה ע"י ציור החלון שלה גדול, זה יכול לבוא כביטוי לחוויות הקשורות בחינוך נוקשה לניקיון בילדות. כמו כן זה יכול להוות אינדיקציה לחשש מאשמת אוננות ואצל כאלה שיש להם סימפטום של רחיצת ידיים קומפולסיבית. מיקום החלונות שאינו אחיד בכל הבית (ציור 5) משקף ישירות קושי ארגוני וצורני שנמצא באופן אמפירי אצל סכיזופרניה צעירה.
עשן הארובה: גודש של עשן סמיך ומופרז היוצא מהארובה משקף מתח פנימי רב בתוך הנבדק או קונפליקט וסערה רגשית בסיטואציית הבית או שניהם, כיוון שהשני יכול לגרום לראשון או להיפך. עשן היוצא באופן חד לצד אחד כאילו מצביע על רוח חזקה משקף תחושה של לחץ סביבתי וקשור לפי ניסיונו של Hammer לאי יכולת קריאה, אצל ילדים, שמופיע עליהם לחץ הורי מסיבי. מתבגרים החווים לחץ הורי כלפי קונפורמיות חברתית או הישגים לימודיים גם מציירים כך, וכן אנשים שנכנסו לא מזמן לשירות צבאי. 
פרספקטיבה:
כאשר הבית מצויר "ממעוף הציפור" (כהגדרת Buck) כלומר כאילו הנבדק עומד למעלה ומסתכל על הבית שלמטה זה משקף דחייה של סיטואציות הבית והערכים המקובלים בו. נבדקים אלו משלבים רגשות עליונות מפצים ומרד נגד הערכים המלומדים שם. עמדות כופרות בעיקר, הולכות יחד עם תחושת עליונות על הדרישות הנורמטיביות והקונפורמיות. במחקר של Buck שהשווה קבוצות מקצועיות שונות, פרספקטיבה זו היתה יותר שכיחה בקרב סטודנטים לרפואה. "מבט התולעת" שבו הנבדק מצייר כאילו הוא מסתכל על הבית מלמטה, מקובל אצל נבדקים המרגישים דחויים ___ עצמית נמוכה ותחושת חוסר מתאימות: אושר בבית נתפס כמשהו שלא ניתן להשיג. הפרספקטיבה של הבית המוצג כרחוק מהמצופה מצויר ע"י 2 קבוצות נבדקים:
1) אלו המשליכים פורטרט עצמי בציור הבית ולכן מראים את רגשותיהם של נסיגה וחוסר נגישות.
2) אלה המעבירים תפיסה של סיטואציית הבית – סיטואציית בית שהנבדק מרגיש שאינו יכול להתמודד איתה. השימוש האחרון זה בפרספקטיבה הרחוקה, הנבדק מביע את ראייתו שתחושות של נוחות אינן מושגות ביחס לאנשים שבבית. לעיתים יושג "הפרופיל המוחלט" של הבית כלומר רק צד הבית מוצג לצופה. חלק הבית הכולל את הדלת ויתר הכניסות לא נראה ולכן גם פחות נגיש. פציינטים נסוגים, מתנגדים או בלתי נגישים מבחינה בינאישית משליכים תכונה זו שלהם ע"י ציורם את הבית בדרך זו. נבדקים פרנואידים משיגים מעין מחסה בציירם בית בפרספקטיבה זו. אם הבית מצויר מאחור, בייחוד אם אין אף דלת אחורית, משקפת אותה נטיית נסיגה והתנגדות כמו "הפרופיל המוחלט" אך מצביעה על פתולוגיה גדולה יותר. הבית האחורי היחידי שHammer ראה היה בעיקר של סכיזופרנים פרנואידים, כשעוד היו במצב פרה-פסיכוטי והצורך לסגת באופן הגנתי מורגש היטב.
קו האדמה: היחס בין ציור הבית, עץ ואיש לקרקע משקף את דרגת הקשר עם המציאות. יש לכך משמעות דיאגנוסטית חשובה לסכיזופרנים לטנטים או בורדרליין יש קושי להציג את העצמים בקשר ממשי עם המציאות (כפי שזה מיוצג ע"י קו האדמה) הם מציירים את הציור נח באופן קלוש על קו אדמה מקוטע או מציור לסירוגין, או על קו אדמה אמורפי דמוי עננים. דרגה גבוהה יותר של פתולוגיה סכיזופרנית ומרחק מהמציאות מוצגת ע"י ציור ישויות שנמצאות מעל אך לעולם לא נוגעות בקו האדמה הנמצא מתחת.
אביזרים (accessories): יש נבדקים המראים את חוסר הרגשת הביטחון שלהם ע"י הצורך שלהם להקיף את ביתם בשיחים, עצים ופרטים נוספים שאינם קשורים להוראות.
שביל, המצויר בקלות ופרופורציונלי המוביל למעלה לדלת מוסף ע"י אנשים המשתמשים בדרגה של שליטה וטקט ביחסיהם עם אחרים. הם איטיים וזהירים בעשיית חברויות אך כשקשרים עם אחרים מתפתחים, יש להם אופי עמוק. שביל במיוחד רחב בקצהו הפונה לצופה, ומוביל בקו ישר לדלת, אך עם הרוחב של השביל שמוצר באופן חד מיידי כך שהוא נהיה פחות רחב מהרוחב של הדלת, במקום פגישתם, מגלה ניסיון להסוות רצון בסיסי. להישאר מסויג ע"י שימוש בידידותיות מלאכותית גדרות ממוקמים מסביב לבית – כניסיון הגנה.
עץ: כאשר אדם מצייר עץ הוא בוחר מזיכרונו של מספר אינסופי של עצים שראה, את האחד שעימו יש לו הזדהות אמפטית חזקה ביותר ותוך כדי ציור, הנבדק משנה יוצר מחדש ואת העץ בכיוון של תגובתו הקינסטתית המוזנת ע"י רגשותיו הפנימיים. כפי שנראה הפרט מתעלם מהענפים אם אין לו "ענפים" המלטפים ונהנים מאנשים אחרים. בדרך זו הפרט משליך תוך כדי ציור העץ ועשה ממנו פורטרט עצמי אמיתי. לעיתים יציירו אנשים עץ שהוא מתנועע או מיטלטל ע"י הרוח ונשבר ע"י הסערה וזה יהיה שיקוף של השפעות לחצי הסביבה שהם חוו.
Koch מדבר על קווי ההתפתחות של העץ, מהתחתית ועד לחלק העליון, הוא טוען שהתפתחות העץ מהשורשים כלפי מעלה מקבילה להתפתחות שהרגיש הפרט בזמן כלומר היסטוריית החיים הפסיכולוגית של הנבדק. הוא טוען שעקבות של חוויות ראשוניות נראות בתחתית הגזע ואלו שהתרחשו לאחרונה נראות למעלה. זה עקבי עם ניסיונו של Buck שככל שהשריטה (פגיעה) היא בחלק התחתון בגזע העץ, כך החוויה הטראומטית התרחשה מוקדם יותר.
העץ שהוא דיבר חי בסביבה של אלמנטים (גשם, רוח, סערה, חום או שמש) הוא הציור שיותר סביר מבין שלושת הציורים שיבטא את תחושת הדימוי שיש לנבדק לגבי עצמו בהקשר יחסיו עם הסביבה. Buck  מוסיף לכך את ההנחות הבאות:
1) הגזע מייצג את הרגשת הפרט של כוח בסיסי וכוח פנימי (בטרמינולוגיה אנאליטית – כוחות אגו).
2) מבנה הענפים מתאר את תחושותיו לגבי יכולת להשיג סיפוק מסביבתו.
3) ארגון הישות המצוירת משקפת את תחושת הנבדק לגבי האיזון הבינאישי.
Kock מאשר את 2 ההנחות הראשונות באופן בלתי תלוי ב-Buck .
הגזע: בתמיכה לרעיון שהגזע משרת כאינדקס לכוח הבסיסי של האישיות, קווים פרופלרים מחוזקים באזור זה של העץ נמצאו כמשקפים את הצורך שהנבדק מרגיש לשמור על אי פגיעות האישיות. כאן הוא משתמש בהגנות מפצות כדי להסוות ולהילחם בפחדו שאישיותו תתפזר ותתפרק. הוא מנסה לשמור נגד זה בכל הכוחות הנגישים לו.
מצד שני, קווים חלשים כמו ברישום המשמשים לציור הגזע אך לא במקום אחר בציור, מציגים מצב רגשות יותר מתקדם של איום התפרקות האישיות או איבוד הזהות – מצב שבו הגנות מפצות אינן מסוגלות למנוע את ההתפרקות וקיימת חרדה אקוטית.
לעיתים מצוירים חורים בגזע וחיות נראות מציצות החוצה מהם ע"י:
1) כאלה שמרגישים שחלק מהאישיות הוא חסר שליטה באופן פתולוגי (dissociated) ויש בו פוטנציאל הרסני (הדוגמא השכיחה ביותר של ציורים כאלה היא אצל פציינטים הסובלים מרגשות ___ או פאסיבים.
2) כאלה המזדהים קודם כל עם החיות שבתוך הגזע ולא עם העץ ומציירים את רצונם הרגרסיבי בנסיגה, חום, הגנה, קיום רחמי.
* לפי ניסיונו של Hammer, ההזדהות הראשונה עם העץ נמצאת אצל נבדקים מבוגרים וההזדהות השניה עם החיות שבתוך הגזע משמשת בעיקר ילדים. המצריך ה___ ביותר, בכל מקרה לעשות אינטרפטציה מבדלת הוא התשאול שלאחר הציור ויתר הנתונים ההשלכתיים וההיסטוריה הקלינית.
השורשים: אם הנבדק אינו מודאג מהקשר שלו למציאות הוא עשוי לבטא זאת בהדגשת שורשי העץ, היוצר קשר ומחזיק את האדמה.
אחיזה דמוית ציפורן צוירה ע"י נבדקים שסבלו אח"כ מהתפרקות פסיכוטית גלויה והיו צריכים להתאשפז. כשה – H.T.P הועבר שבועיים לפני ההתפרקות הגלויה. האחיזה הדביקה של שורשי העץ משקפת את ההיתלות שלהם במציאות ופחד דמוי פאניקה לאבד קשר עם המציאות. שורשים המצוירים כאילו הם נראים דרך אדמה שקופה משמשים הוכחה ישירה לפגיעה ביכולת בוחן המציאות של הנבדק. אם הנבדק הוא באינטליגנציה בינונית ומעלה ואם הוא בטווח הגילים של התבגרות או בגרות, פגיעה זו בבוחן המציאות יכולה לשמש אזהרה לקלינאים לאפשרות, ובהדגשה רק לאפשרות של סימנים נוספים לתהליך סכיזופרני.
עץ paper based: כאשר הציור משתמש בקצה הדף כקו אדמה, זוהי הצגה החביבה על נבדקים לא בטוחים הסובלים מרגשות אי-מתאימות. הם נדבקים לתחתית העמוד, כדי להשיג ביטחון מפצה. נבדקים מדוכאים המנמיכים את המיקום של הציור למטה אל תחתית העמוד עשויים גם להתחיל אותו בתחתית העמוד. השימוש בקווים קלושים המציינים את חוסר האנרגיה והיצר של הדפרסיבי מספקים רמזים נוספים שיעזרו באינטרפטציה המבדילה.
ענפים: הענפים מייצגים את המשאבים שהנבדק מרגיש שיש לו ___ סיפוק כדי להגיע לאחרים ובכדי להשיג הישגים. איברי העץ מייצגים מקבילה לא מודעת לציור ידי האיש, בתפיסה העצמית של הפרט. לעיתים הנבדק ינסה להסוות ע"י אופטימיזם מלאכותי, ומפצה על רגשותיו היותר עמוקים של אי יכולת להשיג סיפוק. למשל הוא יכול לצייר את ידי האיש ארוכות במיוחד אך העץ שלו, עם ענפים שבורים, יראה שאין לו תחושה אמיתית של הצלחה. מבנה ענפים המצויר כגבוה וצר ומגיע בעיקר למעלה אך באופן מינימלי לצדדים. נראה בציורים של נבדקים המפחדים להשיג סיפוק מהסביבה ולכן מגיעים אל פנטזיה (למעלה, כלפי קצה הדף) כדי לקבל תחליף סיפוק. ציורים כאלה מצוירים ע"י פציינטים בטווח האינטרוברטי – סכיזואידי. איזון טוב יותר, מבחינת חיפוש הסיפוק של הפרט קורה אצל מי שענפי העץ שלו מתפשטים לצדדים לסביבה המיידית באותה מידה כמו כלפי מעלה לאזור הפנטזיה.
לעיתים נבדק ידגיש את הגעת הענפים כלפי מעלה ע"י כך שיצייר כאילו הענפים ממשיכים מעבר לדף. זוהי דוגמא קיצונית לנבדק שמפריז בפנטזיה. בעוד נבדקים אינטרורטים וסכיזואידים נוטים לעשות הדגשת יתר של החלק העליון של ענפי העץ שלהם, רק הנבדקים בקצה הסכיזואידי של הרצף, ענפיהם יוצאים מקצה הדף וכמובן שהדברים אמורים גם למקרה שבו הגזע עצמו עובר את הקצה העליון של הדף.
לעיתים הנבדק מיישר או משטח את החלק העליון של ה___ כאילו היה מנסה להכחיש או לדחות את אזור הפנטזיה לחלוטין. ענפים בממד אחד שאינם יוצרים מערכת, ומחוברים באופן לא מתאים לגזע חד-ממדי (segmentalization) יוצר חשד של פגיעה אורגנית (ראה ציור 6). 
בין אם הנבדק הוא אורגני ובין אם לא, עץ כזה משקף תחושות של אימפוטנציה, אפסיות, חוסר כוחות אגו ומעט אינטגרציה של משאבים המחפשים סיפוק – שכולם תורמים לתמונה גרפית של תחושות אי מתאימות. גמישות של מבנה הענפים עם ארגון ענפים כך שיתחילו עבה ויגמרו דק מהעץ והחוצה משקפים רגשות של יכולת גבוהה מצד הנבדק להשיג סיפוק מסביבתו. זה נכון כאשר מבנה הענפים מתאים ביחס לגזע. ענפים בעלי קצוות מחודדים, או שיש להם מעין קוצים על שטחם, מראים על נוכחות של אימפולסים חזקים של עוינות ותוקפנות. אם התמונה ההתנהגותית מראה שהנבדק לא עושה acting out של האימפולסים הללו אלא להיפך, הוא נראה נבדק מתון. אנו יכולים להיות בטוחים שהסתגלות זו נעשית על חשבון מאמצים מסיביים להדחיק עם מתח פנימי רב. במקרה כזה הקלינאי יעשה טוב אם יבחן טוב את הציורים ויחפש חוסר שליטה, כדי להעריך את הסבירות של acting out קטסטרופי של אימפולסים אלו. אם סימני השליטה נשלטים שליטת יתר הם עצמם עשויים להיות פריצת אימפולסים להתנהגות גלויה שכן יתכן שהפרט התיש את כל פוטנציאל ההגנה שלו. בציור עץ ענפים דו ממדיים שאינם סגורים בקצה הרחוק משקפים תחושה של שליטה מועטה על ביטוי של האימפולסים (ציור 7). ענפים המצוירים כך שנראים כמו פאלוס יותר מאשר כמו ענפים מוצגים ע"י נבדקים עם פרה אוקופציות מיניות ותשוקה לזכריות ענפים שבורים מראים על רגשות הנבדק שעבר טראומה. קיימות תחושות סירוס המתבטאות במישור הפסיכו-חברתי ברגשות אי מתאימות, חוסר אונים ופסיביות או במישור הפסיכוסקסואלי שבו הרגשות נעים מחוסר גבריות לאימפוטנציה. אם גזע העץ קטוע וענפיו קטנים גודלים מהגדם, לב העצמי מורגש כפגוע. ענפים הפונים פנימה כלפי העץ במקום החוצה כלפי הסביבה משקפים אגוצנטריות ונטיות אינטרורטיות חזקות. עד כה דפוס זה נראה רק אצל אובססיבים קומפולסיבים. מבנה ענפים רחב במיוחד הממוקם על החלק העליון של גזע עץ קטנטן מציע דגש מופרז על חיפוש סיפור כאשר מופיע מבנה ענפים קטנטן מעל גזע רחב זה בד"כ מצביע על כך שהנבדק חווה תסכול בגלל חוסר יכולתו לספר צרכים בסיסיים. בציורי ילדים הענפים לעיתים מצוירים כמגיעים לשמש. זה מופיע אצל ילדים עם צרכים מודגשים ומדוכאים לחום וחיבה, העץ מתמתח ברעב לחום מהסמכות המשמעותית (במקרה זה מיוצגת ע"י השמש) שבגללה הנבדק מורעב. ילד יצייר עץ כנוטה הרחק משמש הממוקמת נמוך וכמצילה על העץ. ציור זה ניתן ע"י נבדקים הנחבאים אל הכלים, הרחק מהורה או סמכות הגורמת לנבדק להרגיש נשלט עד כדי כאב, מוכנע ולא מתאים. לעיתים מופיעים ענפים משניים דמויי מסמכים ונראים כמו קוצים וכמו חיצים מהענפים הראשוניים. קצה הענפים המשניים במקום לפנות לקצה החיצוני מופנים כלפי הגזע המרכזי או הענף ממנו הם צומחים. ענפים קטנים אלו נראים כחופרים פנימה ולא גדלים מתוך הענפים הגדולים וזה מסמל נטיות מזוכיסטיות. באמצע בין תפקוד מעניש פנימי ומעניש חיצוני בחיים, נמצא הנבדק הלא מעניש (impontive). הוא עשוי לצייר את נטייתו לעטוף את קצוות הענפים במעין כדורים דמויי עננים. הביטוי הקשה של הענף, מכוסה, כאילו נעטף בתחבושת דמוית כרית מצמר גפן. למרות שהתוקפנות אצל אדם זה לא מופנית פנימה, עכבות מונעות מהפנייתה החוצה. נימוסים טובים ודיבור רך לעיתים קרובות מלווים ענפים לא מענישים אלו.
עץ חור המנעול (Keyhole):  דיור הגזע העלוה כאילו היו קו המשכי, בלי קו המפריד בין הכתר והגזע. ההצגה היא של חלל לבן מוקף ולא מובלט ונמצא שהוא מצביע על נבדקים נגטובוסטים ומתנגדים. בציור עץ כזה הנבדק נענה לבקשת הבודק אך רק בצורה מינימלית.
עץ "split": השש בא מהעובדה שלקוי הצד של הגזע אין שום קוים המחברים אותם אחד לשני הם עולים למעלה. כל אחד מעצב את מבנה הענפים העצמאי שלו (ציור 8).
___ הוא של עץ _____
שני עצים במימד אחד, זה לצד זה. דבר זה מדוע, דיסוציאציה של מרכיבי אישיות עיקריים, התפרקות בהגנות והסכנה שאימפולסים פנימיים מסוכנים ידאו לסביבה החיצונית זהו סימן לסכיזופרניה עפ"י  Koch ו – Buck.
נושאים: יש משמעות של תחושת חריצת גורל בציור עץ עם עוף דורס מעליו. יש משמעות של חוסר ערך, הערכה עצמית נמוכה ותחושה של הידרדרות הנראית בציור עץ עם כלב המשתין עליו. יש פחד ותחושת השפלה גופנית המועברת ע"י ציור של עץ עם אדם המזוהה כדמות אב ומאיים על הרס טוטאלי ע"י כריתה. נשים בהיריון הרבה פעמים מציירות עצי פרי, ופציינטים דפרסיבים מעדיפים לצייר ערבות בוכיות. ילדים צעירים יציירו לעיתים קרובות עצי תפוחים: 35% בגיל הגן 9% בגיל 9 ואף אחד מבני ה – 14. ילדים צעירים מזדהים בעיקר עם הפרות והעץ עצמו מייצג את האם – שכן נמצא שילדים הסובלים מתחושות של דחייה יציירו תפוח אחד כנופל.
הגיל המיוחס לעץ: המשמעות של תחושות אי בשלות הנראות בציור של מבוגר המצייר עץ קטנטן במקום עץ גדול הוא ברור. כדי לקבל אינדקס יותר מעודן של הרמה ההתפתחותית שהציור מעביר. ניתן לשאול את הנבדק אחרי שגמר לצייר בן כמה העץ. לפי ניסיונו של Hammer הגיל המושלך מתאים לרמת הבשלות הפסיכו-חברתית-מינית של הנבדק.
עץ המצויר כמת: השאלות שמוצגות לצייר לאחר הציור מיועדות לבדוק את איכות החיים או המוות של העץ. אם הנבדק אומר שהעץ מת, זוהי תשובה לא מסתגלת. תשובה כזו מתקבלת אצל נבדקים נסוגים, סכיזופרנים, דכאוניים ונוירוטים חמורים שאיבדו תקווה שלעולם לא ישיגו הסתגלות מתאימה. לכן תוצאה כזו היא בעלת משמעות פרוגנוסטית שלילית כמו כל יתר הסימנים של חוסר ערך. כאשר הנבדק עונה שהעץ מת יש לבדוק ________ מת בגלל רוח למשל, הנבדק חושב שהסביבה החיצונית אחראית לקשייו, ובד"כ סובל מתחושות אקוטיות של טראומטיזציה. אם המוות נגרם ע"י משהו פנימי כמו הירקבות השורשים, הגזע או הענפים, הנבדק רואה עצמו כלא שלם ולא מתקבל. Hammer מצא פתולוגיה יותר גדולה ואשמה אצל נבדקים שציירו עץ רקוב מבפנים מאשר נהרג מבחוץ. הפרוגנוזה טובה יותר במקרה השני. כאשר הנבדק אומר שהעץ מת יש לשאלו כמה זמן הוא כבר מת. הזמן שהנבדק יגיד יכול לשמש רמז לזמן היחסי של תחושת חוסר המתאימות, חוסר היכולת או תחושות מסיביות של חוסר ערך ואובדן תקווה של הנבדק.
אדם
ציור דמות אדם – פירוש רכיבים ספציפיים

ראש
מתקשר לשליטה ולאינטלקט, לעומת הגוף המתקשר לרגשות, לעשייה, למיניות ויצרים. בד"כ מודגש, חוץ מאשר אצל דכאוניים, נסוגים חברתית.
א. נורמלי – יותר דגש ותשומת לב לראש מאשר לחלקים אחרים.
ב. גדול במיוחד – 1.  נטיות אגרסיביות ומתרחבות.
2. אגו מנופח – פרנויה, נרציזם.
3. הערכת יתר של אינטליגנציה או שאיפות הישג גבוהות.
4. פנטזיה כמקור ראשוני לסיפוק.
5. רגרסיה, חוסר בשלות.
6. הסתגלות חברתית ורגשית לא טובה.
7. חוסר שביעות רצון פיסית.
8. חרדה.
9. אורגאניות.
ג. קטן במיוחד -   1.  תחושת חוסר תואמות ואימפוטנציה.
2. תחושת חולשה או נחיתות אינטלקטואלית.
3. אגו חלש
4. אובססיביות – קומפולסיביות.
ד. היקף ראש לא רגיל – 1.  אורגאני 2.  פסיכוטי  3.  פיגור.
ה. מצוייר אחרון – מעיד על הפרעה רגשית קשה.
ו. מושמט – 1.  פחדי סירוס, צורך לצמצם מחשבות לא נעימות.
                      2.  אורגאניות.
ז. רק ראש – סכיזופרניה.
ח. צד אחורי – גישה פרנואידית או סכיזואידית.

פנים
הפנים הם  מקורות סיפוק סנסורי, "ציוד" תקשורת בין אישית. רצפטורים למרחק –    עיניים, אוזניים ואף, מבטאים קשר ראשוני עם מציאות וסביבה . טיפול רב במאפייני הפנים – אכפתיות לגבי תפקודים אלה. איברי החישה מייצגים ערנות וקשר לסביבה.
1. טיפול סביר – מסתגל,  נורמלי – יותר תשומת לב לפנים ולראש באופן יחסי. מהתבגרות והלאה – נורמלים מציירים הבעה נעימה או שמחה, חופשיה מאלמנטים ביזרים או גרוטסקים.
2. השמטת מאפייני פנים אם השאר מצוייר רגיל:
א. שטחיות ביחסים בין אישיים.
ב.  קשר סביבתי לא תואם.
ג. זהירות, ביישנות.
ד.  עוינות.
ה.  אפשרות לפסיכוזה, נזק מוחי (אפשרי גם בנורמלים לעיתים).
ו. פרוגנוזה לטיפול פחות טובה.
3. הדגשת יתר
א. אכפתיות יתר מהופעה חיצונית.
ב.  פיצוי על חולשה ונחיתות ע"י פנטזיות אגרסיביות.
ג.  מאמץ מודע להראות באופן שמוסכם חברתית.
ד. הדגשת המצח – יכולת אינטלקטואלית.
4. ביזרי – סכיזופרניה.
5. הצללה על כל הפנים- הפרעה אמוציונלית רצינית, אלא אם מסמן צבע עור, נמשים וכו'.
6. ציור הפנים בסוף – הפרעות ביחסים בין אישיים.
7. פנים מעורפלות וקווי מתאר בולטים על  הראש – אנשים נסוגים ונפחדים.

פה
• הדגשה – הגנות רגרסיביות, דיכאון, בעיות אכילה, קשיים מיניים, מתבגרים – מושג עצמי נמוך.
• השמטת הפה – דיכאון, אשמה, תוקפנות אוראלית, קושי לתקשר עם אחרים.
• שיניים – נטיות אגרסיביות או סדיסטיות אינפנטיליות. מופיע בסכיזופרניה, היסטריה, נורמלים אגרסיבים.
• פה פעור – תלותי, פסיבי, תובעני.
• קו כבד וחזק – אגרסיביות מילולית, ביקורתית, סדיזם.
• טיפול מוזר בפה – אלכוהוליזם, אקסהיביציוניזם.

שפתיים
• שפתיים מלאות – נשיות. שפתיים מפותחות כמו קשת קופידון אצל נערות-עיסוק בנושאים מיניים, חושני, נרציסטי.
• אובייקטים בפה (סיגריות) – צרכים אירוטים אוראליים.

סנטר
• סנטר – מודגש באופן לא רגיל – נטיות אגרסיביות ושליטה, רמות דחפים גבוהות, פיצוי אפשרי לתחושות חולשה.
• בפרופיל, כשיש שינויים ותיקונים – הססנות, פחד מאחריות, דחף להיות דומיננטי.
• סנטר בולט בציור אישה של גבר – תלותי שמשליך כוח על האשה.

עיניים
א. גדולות ומחוזקות מידי – 1.  חשדנות, מחשבות יחס, פרנואידי.
2. חרדה (במיוחד אם מוצלל).
3. רגישות יתר לביקורת ולדעות חברתיות.
ב. קטנות או סגורות -           1.  נטיות אינטרוברסיביות.
2. נטיות אינטרוספקטיביות.
3. עיגולים קטנים לאברי הפנים וכפתורים - נטיות רגרסיביות ילדותיות במיוחד.
4. נגד נטיות מציצנות.
ג.  השמטת עיניים – 1.  חוסר אפקטיביות ונטיות לאי הבחנה.
2. הלוצינציות ראייה.
3. סכיזופרנים  (קטטונים).
4. מציצנות.
ד. עיניים סגורות -     1.  עויינות מוסתרת.
                                    2.  הפרעה רגשית – מעל גיל 5.
ה.  טיפול לא טוב בעיניים:
1. השמטת אישונים – עיניים ריקות – אינטרוברסיביות עם תפיסה מטושטשת של עצמי וסביבה, סכיזואידים, חוסר יכולת להתמודד או לתקשר. קשור לרגשות אשמה, אגוצנטריות, תלות, דיכאון.
2. אישון מושמט מעין אחת – פסיכוזה.
3. הדגשת קו עיניים תנאים פרנואידים.
4. Wide eyed stare – היסטריה.
5. בצד הראש – פרנויה.
6. עיניים בפרופיל – סכיזופרניה.

גבות וריסים
• גבות עבותות – פרימיטיביות, גסות, חוסר מעצורים.
• אלבורציה – נטייה להתנהגות לא מעוכבת, הומוסקסואליות, עוינות, מטופחות (grooming).

אוזניים
• בולטות או מודגשות – ערנות יתר, חשדנות, רגישות לביקורת או הלוצינציות אודיטוריות, נכות שמיעתית, קונפליקט הומוסקסואלי.
• השמטת אוזניים – נורמלי, אינטליגנציה נמוכה.

שיער
ציור השיער נותן הזדמנות לזרימה ואימפולסיביות, קונוטציות מיניות.
• הדגשת שיער (בכל מקום) – 1.  עיסוק מיני 2.  פיצוי על חוסר תואמות מינית. 3.  נטיות תוקפניות 4.  נרציזם, פסיכוסומטי (היסטרי). 5.  נטיות הומוסקסואליות. 6. הצללה כבדה – כעס ותוקפנות, חרדה, מיניות וחושניות (מתבגרים). קונפליקט בגבריות, התנהגות מינית חריגה של גברים. 7. כשמודגש על לסת – קונפליקט התבגרותי עם טעם סכיזואידי.
• שיער מושמט או לא תואם – 1.  תחושת חוסר תואמות מינית. 2.  פחדי סירוס. 3.  סכיזופרניה.

אף
• אף ארוך – אימפוטנציה אצל גברים מבוגרים (אצל נערים יופיעו עניבה, ריצ'רץ' במכנסיים, הצללה של האף).
• אף חתוך או מוצלל – פחדי סירוס.
• הדגשת הנחיריים – תוקפנות.

צוואר
כללי -  קשר בין ראש וגוף –קשור למעבר נכון ונשלט בין הראש לגוף, קוגניציה ורגש. קשר סמלי בין אינטלקט ואפקט או בין בקרת אגו לבין דחפי איד.
• הדגשת יתר – חוסר תיאום של דחפים ושליטה לקויה. דאגה לגבי צורך לשלוט על דחפים מאיימים.
• צוואר קצר ועבה – נטייה להיות קפוא ונוקשה, איום אימפולסים.
• צוואר קצר – מונחה על ידי דחפים, עקשנות, אימפולסיביות.
• צוואר ארוך – מונחה על ידי אינטלקט, הפרדה של אינטלקט מאמוציות, תורם לקושי בבקרה בדחפים בסיסיים, נוקשות, פורמליות, מוסריות יתר. אפשרות לתלונות סומטיות באזור הצוואר, חוסר ערך עם דימוי גוף נמוך.
• ארוך וצר במיוחד – סכיזואיד, סכיזופרניה, היסטריה, נחיתות גוף.
• טיפול מוזר בצוואר – מחשבות התאבדות אצל פסיכוטים.
• צואר חד-מימדי – קואורדינציה לא טובה בין דחפי גוף לבין בקרה אינטלקטואלית, פיגור.
• צוואר עם הצללה – הפרעות רגשיות (מעל גיל 5).
• השמטת הצוואר – מגיל 10 מעיד על חוסר בגרות, חוסר יכולת בקרה רציונלית על דחפים. אימפולסיביות, חוסר בשלות, אורגאניות.
• גרוגרת  מודגשת– נדיר. רצון לגבריות, חולשה מינית.

זרועות וכפות ידיים
מצב הזרועות מייצג קשר פיסי לסביבה ויחסים בינאישיים. משקף התפתחות אגו והסתגלות חברתית.
• השמטת הזרועות – נדירה. אשמה, דיכאון, תחושת אי התאמה, נטיות פרישה ופסיביות, לעיתים נטייה אובדנית, סכיזופרנים, מזוכיסטים. אצל גברים – דחייה ע"י האם, חוסר יכולת לקשר עם נשים.
• השמטת זרועות במין השני – חש דחוי ע"י המין השני, אשמה.
• זרועות ארוכות – אמביציה מפצה, צורך בקשר אגרסיבי עם הסביבה, שאפתנות.
• זרועות קצרות – חוסר אמביציה, תחושת חוסר התאמה.
• קצרות מאד – חוסר אמביציה, תחושת אי התאמה, פחד סירוס, תלות פסיבית.
• זרועות רחבות – תחושת חוזק והישג.
• זרועות מקופלות – חשדנות, נוקשות בשליטה  על דחפי אלימות, פסיביות.
• זרועות רזות / מכווצות – חולשה ותחושת אי מותאמות.
• הרחבה אופקית מכנית של הזרועות בזוית ימנית לגוף – אדם רגרסיבי עם קשר דל לסביבה.
• מתוח החוצה – רצון לקשר עם סביבה, צורך עזרה.
• זרועות מודגשות – במיוחד שרירים – מאבק לכוח, עם כתפיים רחבות נטיות תוקפניות של acting out.
• זרועות נוקשות – אישיות נוקשה ומעוכבת.
• זרועות לא מחוברות לגוף – פחד סירוס, או רגשי נחיתות.
• כמו כנפיים – סכיזואיד, עם נוצות – סכיזופרניה.
• כפות ידיים לא ברורות – חוסר בטחון במגע חברתי, חוסר פרודוקטיביות.
• הצללה – רגשות אשם לגבי תוקפנות או אוננות.
• ידיים מאחורי הגב – "קושי לפגוש אנשים בחצי הדרך", צורך לשלוט במוטיבים אגרסיביים, תחושות אשמה, הימנעות.
• ידיים בתוך הכיסים – התחמקות, אוננות.
• ידיים על המותניים – נטיות נרקיסיסטיות.
• ידיים באזור הגניטלי – אוננות.
• ידיים צמודות לגוף – נוקשות, כפייתיות.
• ידיים גדולות – פיצוי על רגשות של חולשה, אשמה.

אצבעות
אצבעות – התפתחותית – מצויירות לפני ידיים וזרועות. מייצגות מגע, קונטקט, מניפולציה לסביבה.
• מוצללות או מחוזקות – אשמה (גניבה או אוננות).
• אצבעות כטפרים או ווים – פרנויה, אלימות.
• אגרוף קמוץ – מרדנות, מתבגרים ומנסים לשלוט בכעס, אולקוס.
• כפפה – תוקפנות מודחקת.
• אצבעות מופרדות ומוקפות בקו – תוקפנות מודחקת.
• יותר מחמש – שאפתניים, תוקפניים, רכושניים.
• פחות מ- 5 אצבעות – תחושת אי מותאמות.
• טיפול מוזר באגודל או כריתת אצבע – אוננות.
• ציור אצבעות הרגליים כאשר הדמות לא ערומה – אגרסיביות פתולוגית.
• פרוט חלקי אצבעות וציפורניים – קומפולסיביות, שליטה אובססיבית בתוקפנות, הגנות אינטלקטואליזציה. ציפורניים מחודדות – עויינות.
• אצבעות ללא ידיים – רגרסייה, תוקפנות אינפנטילית.
• ארוכות – נטיות רגרסיביות, התפתחות שטוחה של אישיות.
• השמטה – קושי במישור הבין אישי.
• כמו ענבים, קצר ועגול – חוסר בשלות ואי התאמה עם: א.  יכולת ידיים לא טובה. ב. אורגאני.
• קוים כהים ישרים – תוקפנות פרימיטיבית – פרנואיד, פסיכוסומטי.

חלק הגוף האמצעי
כללי – קשור לדחפים בסיסיים.  פרגמנטציה של חלקי גוף – אישיות לא מאורגנת (לא מדובר על ילדים). השמטת פרטי גוף חשובים – הפרעה  פסיכולוגית רצינית (אולי פסיכוזה).
• חתכים  על הגוף – נטיות התאבדות
• דמות מעוגלת – נשיות. זוויתית – גבריות.
• לא סימטרי – אישיות היסטרית.
• קווי מתאר כפולים או מבולבלים – עיסוק במשקל (אצל נשים).
• לא מאורגן או פרגמנטציה – אורגניות או פסיכוזה. (נורמלי אצל ילדים תחת לחץ).
• גדול מאד – דחפים לא מסופקים.
• צר וארוך – סכיזואיד.
• השמטה – הרגליים יוצאות מהראש – חוסר ארגון, פרימיטיביות, רגרסיה, פיגור, אורגאני.
• החלק התחתון לא סגור – עיסוק מיני, אולי קונפליקט מיני או הומוסקסואליות.
• גוף דק במיוחד – חוסר שביעות רצון מגופו, חולשה גופנית.
• הצללת גוף אישה – דחיית צרכי גוף ותוקפנות כלפי נשים.
• קטן מאוד – הכחשת דחפים, נחיתות.
• ריבוע – סכיזופרניה אפשרית.
שדיים וחזה
חזה – יצוין אצל מבוגרים נורמלים בציור.
• מחיקות, הצללות – חוסר בשלות.
• חזה גדול – תלות אימהית, אדיפלי לא פתור. ע"י גברים: תלות, צרכים אורליים. ע"י נשים: הזדהות עם דמוי אם דומיננטי. אפשרות לאקסהיביציוניזם או נרציזם- במיוחד אם החזה קטן.
• חזה קטן: נורמלי, רגשות דחייה ע"י אם, ע"י אישה- קושי באהבה, חרדה.
• השמטת חזה – אצל נשים - חוסר בשלות, אפשרית סכיזופרניה.
• הדגשת שדיים – אצל גברים - חוסר בשלות רגשית ומינית (לפעמים מציירים כיסים מודגשים). אצל נשים -  הזדהות עם דמות אימהית דומיננטית. אצל שניהם – דימוי אם חזק.

כתפיים
כתפיים – הרגשת צורך בכוח פיזי, נורמלי - שליטה מאוזנת בהתנהגות.
• חוסר כתפיים – סכיזופרניה או נזק מוחי.
• מחיקות, חיזוקים – שאיפה לפיתוח גוף כביטוי לגבריות, עיסוק בגבריות, מצוי אצל אנשים פסיכוסומטים מתוחים.
• כתפיים לא תואמות למין – בלבול לגבי תפקידי מינים sex roles.
• רחבות מאוד- תחושת כוח או צורך בכוח (מתבגרים ונשים עם מחאה גברית).
• לא סימטריות – חוסר איזון באישיות.
• מרובעות – נטיות אגרסיביות ועוינות.
• מחודדות – נטיות acting out  .
• קטנות – תחושות נחיתות.       
• הדגשה – פיצוי על חולשה גופנית.

ירכיים ועכוז
• עיסוק יתר – נטיות הומוסקסואליות אצל גברים.
• הבלטת הירכיים אצל נשים – מודעות לעוצמה מינית, עניין בהולדת ילד.
• עם הצללה – חרדה לגבי נטיות הומוסקסואליות לטנטיות, פאניקה הומוסקסואלית במיוחד אצל פרנואידים.
• הדגשת עכוז : פיקסציה אנאלית, סטייה פסיכוסקסואלית.     

מותניים
מפריד אזור כוח פיסי מאזור תפקוד מיני.
• נשים – גורמים טיפוליים מזינים לעומת פוריות מינית. טיפול בעייתי בקו המותן יכול לבטא קונפליקט לגבי פונקציות אלה.
• קו עבה או הדגשה – מותניים מפרידות את חלק הגוף התחתון משאר הגוף - קונפליקט או הפרעה מינית אקוטית.
• קו גבוה או נמוך – חסימה וקונפליקט לגבי נטיות מיניות.
• קוים שבורים או מחוזקים – מתח סביב דחפי גוף – קשור לפסיכוסומטיות ואסטמה.
• חגורות מודגשות – עיסוק מיני, שליטה על דחפי גוף עם סובלימציה  אולי לכיוון נרציסטי, פוביה נוירוטית, מוצלל – קונפליקט לגבי שליטה על דחפים מיניים.
• חגורה מקושטת – בקרה חזקה על דחפים.

רגליים
תחושת ביטחון או אי ביטחון, אמצעי תנועה ומוביליות.
• רגליים ארוכות – מאבק לאוטונומיה.
• קצרות – תחושת מוגבלות, חוסר תנועה וצמצום.
• מודגשות – תוקפנות.
• סירוב לצייר רגליים או פלג גוף תחתון – הפרעה מינית (עד גיל 10 זה לא נדיר).
• קטוע בתחתית העמוד – תחושת חוסר אוטונומיה.
• מוצלבות – הגנתיות נגד מיניות.
• שרירים במנוגד למין – בלבול בזהות מינית.
• השמטה – אי תנועתיות.

כפות רגליים
תחושת תנועה – פיסית, פסיכולוגית וחברתית. כמו כן - תוקפנות, סמליות פאלית.
 נורמלים ומעלה – לעיתים זה החלק הכי גרוע. חשוב ההקשר של כל הציור.
• כפות רגליים עם יותר פרטים משאר הציור – דיכאון, אשמה.
• גדולות – צורכי ביטחון, פסיכוסומטי.
• השמטה – צמצום עם חוסר עצמאות. פסיכוסומטים, עודף מתח, פיגור, סכיזופרנים ואורגאנים.
• פירוט יתר – אובססיביות, עם מרכיב נרציסטי.
• חדות – עוינות.
• כיוון הפוך – אמביוולנציה לגבי מאבקי עצמאות, שליטה לא טובה בדחפים.
• כפות רגליים קטנות במיוחד – חוסר בטחון, תלות, הפרעות פסיכוסומטיות.
• הדגשת כפות רגליים – בעיות מיניות, תוקפנות.
• בהונות – תוקפנות.

אברי מין
 מאד נדיר:
• פסיכופתולוגיה, אולי סכיזופרניה.
•  פסיכופאתיה .
• אנשים באנליזה או סטודנטים לאמנות (מקובר,  Urban ).
• מתבגרים – התעסקות ועניין במין.

חלקי גוף פנימיים
נדיר מאוד. מופיע אצל סכיזופרנים או מאנים. חשש לדלוזיות סומטיות.
• קווקווים בחזה או באגן  – בעיות סומטיות מסוימות.
• צלעות – לא פתולוגי.

מפרקים
נדיר. חוסר בטחון לגבי שלמות הגוף. סכיזואידים, סכיזופרנים, נרקיסיסטים.
• הדגשה : * תחושת דיסאורגאניזציה של הגוף – סכיזואיד, סכיזופרני, 
                        פרנואיד, ונרציסטי עם עיסוקים סומטיים.
                          *  תלות באם וחוסר בשלות מינית.
                          *  פנטזיות פעולה באישיות פסיבית.
                          *  אובססיביות – קומפולסיביות.
• דגש על ברכיים – הומוסקסואליות,  כסוי ברכיים – נטיות פרנואידיות.

בגדים
באופן כללי  הרוב  יציירו ביגוד במעורפל ונדיר שיצירו ערום.
פחות מ- 2 פריטי ביגוד – נזק מוחי.
• אנשים שמציירים דמות בעירום – נרקיסיסטים גופניים – אישיות ילדותית, אגוצנטריות, הפרעות מיניות, סכיזואידים, אינטרוורטים, לא מקבלים סיפוק ממגעים חברתיים, סטודנטים לאומנות.
• אנשים שמלבישים בצורה מופרזת – נרקיסיסטים של בגדים – אישיות ילדותית, אגוצנטרית, הפרעות מיניות, לבוש כאמצעי לפיתוי חברתי ומיני, תחרותיות, רצון לאישור חברתי ודומיננטיות.
• לבוש שקוף – נטיות מציצניות או אקסהיביציוניסטיות, שיפוט לקוי, אפשרות לסכיזופרניה. רגלים דרך מכנסים בציור של גבר – פאניקה הומוסקסואלית אפשרית, ראש/שיער דרך כובע- התנהגות מינית פרימיטיבית, אפשרית אורגאניות.
• בגדים גדולים מידי – תחושת אי התאמה.
• ביגוד מנומר/מפוספס – קומפולסיבי, (כאשר מונוטוני), אופקי – קושי בשליטה בדחפים.
• הבלטת כפתורים – תלותיים, ילדותיים. יותר אצל גברים.
• כפתורים המדגישים את קו האמצע – עיסוק בענייני הגוף, אגוצנטריות.
• הדגשת כיסים – ילדותיים ותלותיים. יותר אצל גברים. כיסים גדולים מודגשים – התבגרות עם קונפליקט לגבי תלות רגשית באם, נשים – הדגשת עצמאות.
• עניבה – חוסר התאמה מינית, דאגה מינית, עיסוק מיני אולי עם קונפליקט הומוסקסואלי, חוסר ביטחון מיני או תוקפנות מינית. עניבה גדולה – תוקפנות ופחד מאימפוטנציה.
• נעל מודגשת – אולי אימפוטנציה, פירוט יתר – מאפיינים נשיים ואובססיביים, עקב – הומוסקסואליות, מחודדות – נטיות תוקפניות, מגפיים ע"י גברים על גבר – נטיות הומוסקסואליות.
• מעיל על בגדים – סכיזואיד.
• חגורה – מיניות, הצללה- קונפליקט לגבי התנהגות מינית, נטיות פוביה, שליטה באפקט. אבזם – צרכי תלות.
• כובע מאורך – פחדי סירוס, על עיניים – קשר סביבתי או בינאישי בעייתי, כובע ע"י אישה – הרפתקנות.
• סיגריות, מקלות רובים – סמל מין – עיסוק מיני, נטיות הומוסקסואליות.
• עגילים – עיסוק אקסהיביציוניסטי, נטיות פרנואידיות. ע"י גבר בציור של אישה – חשיבה נשית.
• כפפות – שליטה רגשית ו/או שליטה על נטיות אגרסיביות.
• נשק בחגורה או ביד- acting out עוין או נטיות פסיכופטיות.
• ציוד פנאי (למשל טניס) – לעיתים אישיות ציקלוטימית.

אפיונים שונים של ציור הדמות
• ציור דמות צעירה בהרבה מהנבדק – קיבעון רגשי ונטייה רגרסיבית, היסטרי.
• ציור דמות מבוגרת בהרבה – הזדהות עם דמויות הוריות.
• דמויות מקלות -הימנעות אצל חסרי ביטחון, נגטיביזם וחוסר שיתוף פעולה, איבה כלפי בני אדם, יחסים בין אישיים דלים, דימוי גוף שלילי, דיכאון, מאפיינים פסיכופאתים. (יש לזכור לבקש ציור דמות שאינה מקל).
• חיילים, ליצנים, מכשפות – איבה כלפי בני אדם, ליצן – התנגדות לטסט, ליצניות, מכשפות- עוינות גלויה לאישה.
• קאובוי – חוסר בשלות וצרכי גבריות, הפרעת אישיות.
• איש שלג, איש בוטן – יחד עם ציות להוראות – התחמקות , קשור לבעיות דמוי גוף.
• דה-הומניזציה (רובוט, מפלצת) – נזק מוחי, פסיכוזה.
• פתייני – נשים היסטריות ונרציסטיות.

סימטריה בילטרלית
• סימטרייה מוגזמת – בקרה רגשית אובססיבית, אינטלקטואליזציה, ריחוק רגשי, נוקשות.
• שיבוש חמור של הסימטרייה – תחושת חוסר קואורדינציה או חוסר התאמה גופנית, הופעה או מושג עצמי לא מאוזן, בקרות חלשות, אימפולסיביות.
• הדגשת קו האמצע – רגשי נחיתות גופניים.

מחיקות מופרזות
חוסר בטחון, חרדה, אובססיביות.

הפרזה בפרטים
אובססיביות, חרדה, נוקשות. אם הפרטים ביזאריים – פסיכוזה.

סדר ציור האברים
• עבודה מבולבלת – אימפולסיביות, התרגשות מאנית, סכיזופרניה.
• פנים לפני מסגרת הראש, התחלה מכפות הרגליים – חוסר הסתגלות בין אישית, חוסר יכולת למחויבות רגשית, בעיות בתקשורת ויחסים.
• הדגשת אזור – אזור קונפליקטואלי, בד"כ יחזרו אליו שוב ושוב.
• היסוס לצייר אזור מסוים – קונפליקט שקשור לאזור זה.

גודל הדמות ומיקומה
• בצד ימין – אוריינטציה לסביבה. בצד שמאל – אוריינטציה כלפי העצמי. דמות גדולה משמאל – פסיכופטים אגרסיבים.
• למעלה – אופטימיות. למטה – דכאוניות.
• דמות גדולה במרכז הדף – פרנואידים, גרנדיוזים, הערכה עצמית גבוהה.
• דמות קטנה – דימוי עצמי נמוך.
• דמות זעירה – סכיזופרנים, רמת אנרגיה נמוכה, הצטמקות האגו. בד"כ התוים פרימיטיבים ופשוטים. דמות זעירה יכולה להיות גם אצל דכאוניים, שאצלם היא מפורטת יותר, עם הרבה מחיקות והצללות בד"כ ללא כפות רגליים.
• דמות ריקה ללא פרופורציות – פיגור או פגיעה אורגנית.
• דמות שנחתכת על ידי הדף – תלוי מה נחתך. חיתוך רגליים משקף חוסר ביטחון.
• ציור קו בסיס או דשא – צורך באחיזה בקרקע.

אופן העמידה
• עמידה רחבה – תוקפנות (במרכז התמונה) או חוסר ביטחון (כשהרגליים צפות באוויר).
• רגליים צמודות (בעיקר כשהדמות קטנה) – נוקשות, מתיחות, הדחקה, פחד ממגע מיני אצל נערות.
• רגליים צפות באוויר והדמות באלכסון – אלכוהוליסטים כרונים, פסיכופטים, היסטרים.

תנוחה ותנועה
מימדים כגון: מתח – הרפיה, אקטיבי, פסיבי, פועל מופעל.
• נורמלי – עומד, רגוע, הבעה חברותית, לעיתים עם פעולה כלשהי.
• תנוחה - *  גרוטסקית – אי יציבות אמוציונלית *  נשען – אי ביטחון. * יושב – אי ביטחון מוצהר. * נוקשה – מתח, בקרה נוקשה על דחפים.
• פעולה - *  ממוצעת, לא אלימה, כמו הולך, משחק – נורמלי גמיש מסתגל.
• מבט קדימה – שכיח, אמיתיות או נגישות.

פרספקטיבה
• פרופיל –חמקנות ופחד ממחויבות, אי יכולת לעמוד בפני ולתקשר עם אחרים. אי הסתגלות, בגרות אינטלקטואלית.
• פרופיל מוחלט – תגובה פרנואידית.
• רק הראש בפרופיל – קושי חברתי, אשמה בקשר למגע חברתי, חוסר כנות, דחף לחשיפת הגוף, שיפוט לא טוב ורגרסיה.
• חלק מהראש בפרופיל וחלק לא – מפגרים, אורגנים, סכיזופרנים.
• גבר המצייר גבר בפרופיל ואישה בחזית – לא מוכן לחשוף עצמו.
• גב - מפגרים, אורגנים, סכיזופרנים.

סוג הקו
• קווי מתאר עבים וכבדים – סכיזואידים, אלכוהוליסטים, מפגרים, אורגנים.
• קו חלש ועמום – חסרי ביטחון, הססנים, דכאוניים.
• קוים חזקים – מתח פנימי, תוקפנות.
• הדגשת קצוות וקווים חדים – תוקפנות.
• קווי ראש חזקים ותוי פנים עמומים – משאלה למגע חברתי אצל אדם ביישן וחששן.

אינדיקטורים לקונפליקט
• התייחסות חריגה לאזור מסוים – מחיקות, שבירת הקו, הצללה, השמטת איבר, הדגשת איבר.
• תדירות השמטות (מגבוה לנמוך): כפות ידיים, כפות רגליים, כתפיים, זרועות, אף, אוזניים, מפשעה, ירכיים.
• מחיקות – הבעת חרדה. בד"כ התיקון גרוע יותר.
• הצללה – הבעת חרדה. הצללה אגרסיבית – נסיון אגרסיבי להסתיר איבר מסויים – סדיזם, נחיתות גופנית. הצללה בקווים חלשים נפוצה יותר. הצללה מעוצבת – רציונליזציה.

הבדלים בין דמות הגבר לאשה

ציור גבר ואישה
שני המינים בכל הגילים והסטטוסים – נוטים לצייר את בן מינם קודם. למין הבוחן אין השפעה.
• ציור המין השני קודם – אמביוולנציה או קונפליקט לגבי הזהות המינית, נטיות הומוסקסואליות, עניין במין השני, והפרעות פסיכולוגיות; אלכוהוליזם, סמים, מושג עצמי שלילי עם צורך בפסיכותרפיה. פחות בולט כשנשים מציירות קודם גבר.
• בלבול במאפייני המינים – בלבול מיני וחוסר הסתגלות.
• הקטנת הבדלי מין – רגרסיה.
• מין המצייר הבוגר ילד – רגרסיה.
• המין המצוייר עם ראש גדול יותר – נתפס ע"י המצייר כדומיננטי חברתית.
• השמטת זרועות במין השני – חש דחוי ע"י המין השני (אולי הורה).
• מין שני נראה מבוגר יותר – חוסר בשלות מינית.
• אותו מין מבוגר יותר – נאבק לבשלות ושליטה עצמית.
• אותו מין צעיר יותר – לא בשל ורגרסיבי.
• סירוב לצייר מין שני – עוינות להם, או פחד ממין.
• סירוב לצייר מין שני מתחת למותניים – פחד מיני או טראומה מינית.
• אותו מין סביר, ונגדי קטן ופחות מושקע – הפרעת אישיות נרציסטית.
• הצללת אותו מין – חרדה, או חרדה לגבי פעילות הטרוסקסואלית.

ציור ע"י גבר
• גבר בפרופיל ואישה בפרונט – הגנתיות עצמית, עם מוכנות לחשוף דמות נשית, אולי מציצנות.
• גבר גדול ואישה קטנה – כוחניות, נגטיביזם, הגנה מסמכות.
• גבר עקום או ללא ידיים – חוסר תואמות.
• אישה יותר גדולה ושרירית – הפרעה פסיכומינית או זהות מינית לא תואמת, עם תחושת  אי-קומפטנטיות, נקשר לאישיות לא יציבה רגשית, כולל אלכוהוליזם וסמים (נורמלי בבנים צעירים).
• הצללת גוף אישה, במיוחד אם צוייר קודם – דחיית דחפי גוף עם תוקפנות כלפי אישה (מקובר).
• אפיון אישה ע"י הדגשת שיער, חזה וחשיפת רגל – דחפי מין חזקים.
• אישה קטנה יותר – רצון לגבריות רבה יותר, או דיכאון.
• אישה ללא פנים – עוינות לנשים או פחד מיחסים הטרוסקסואליים.
• גבר בפרספקטיבה להדגשת ירכיים וישבן – הומוסקסואליות.

ציור ע"י אישה
• גבר קטן יותר – מאבק לגבריות.
• קודם גבר מצוייר – בעיות בזהות מינית, נטיות הומוסקסואליות.