טראומה והחלמה – הכנה לקבוצות
מתוך ספרה של ג'ודית לואיס הרמן

המשגת הטראומה: אירוע, שבזמן התרחשותו, הנפגע עומד חסר ישע לנוכח כוח חזק ממנו. אירוע, המוגדר כיוצא מגדר הרגיל רק משום שהוא משתק את ההסתגלות האנושית הרגילה לחיים.

מאפייני התגובה הפוסט-טראומטית:
• עירור יתר – משקף את הציפייה המתמדת לסכנה.
• פלישה – החותם הלא-נמחה של הרגע הטראומטי.
• צמצום – התגובה המקהה של הכניעה.

גרעין חוויית הטראומה הנפשית: הנישול מכוח והניתוק מהזולת.

עקרונות ההחלמה:
• העצמה (empowerment)
• יצירת קשרים חדשים.

שלבי ההחלמה:
 ביטחון – השבת הביטחון האישי ע"י: [באופן עקרוני זו אחת המשימות המרכזיות של החלק הראשון של המפגש – יצירת תחושת ביטחון]
- מתן אפשרות בחירה (בהיכרות לבקש לעלות גם ציפיות 
              מהקבוצה)
- מידע (על סימפטומים, תהליך וכו')
- נירמול
- חיזוק ההתמודדות
- אוירה של תמיכה חברתית
- ליצור תחושת שליטה (אפשר לשקול שילוב של  תרגילי הרפיה
              קצרים).

 זיכרון ואבל – שני תתי שלבים: [מקביל לשני החלקים האמצעיים של העבודה בקבוצות]
1. שחזור האירוע הטראומטי. –
א. הנסיבות שהובילו לאירוע (מצוי בסבב ההיכרות בפתיחה של החלק הראשון)
ב. "לגלול את האירוע כאילו הם צופים בסרט, עם כל הרגשות הנלווים, אנחנו שואלים אותם מה הם רואים, מה הם שומעים, מה הם מריחים, מה הם מרגישים, ועל מה הם חושבים".
ג. בחינה של משמעות האירוע (בעבודה שלנו אנו מבקשים לבחור תמונה משמעותית, ניתן לשאול מה המשמעות של התמונה הנבחרת)
ד. סובלנות למידה מסוימת של אי-ודאות.
2. עבודת אבל ולגיטימציה להתאבלות.
"הטראומה נושאת עימה אובדן בלתי נמנע. אפילו מי שהתמזל מזלם ויצאו ממנה בלי פגיעה גופנית, מאבדים את המבנים הפסיכולוגיים הפנימיים של עצמי הקשור בבטחה אל אחרים. מי שנפגעו בגופם מאבדים גם את תחושת התומה הגופנית שלהם. ומי שאיבדו בני-אדם חשובים בחייהם עומדים לפני ריקנות חדשה ביחסיהם עם חברים, משפחה וקהילה. האובדן הטראומטי שובר את רצף הדורות הרגיל ומפר את המקובלות החברתיות של השכול. בספרו את סיפור הטראומה שוקע אפוא הנפגע ביגון עמוק ובלתי נמנע. מאחר שאובדנים רבים כל-כך סמויים מן העין או לא מזוהים, טקסי האבלות הרגילים אין בהם נחמה רבה.
בשלב זה של ההחלמה, השקיעה באבלות היא המשימה הנחוצה ביותר והמפחידה ביותר. פעמים רבות חוששים המטופלים שזו משימה שאין להתגבר עליה, ושאם ירשו לעצמם להתחיל להתאבל – לא יחדלו לעולם." (עמ' 228)

- פנטזיית הנקם – כעס, תסכול.
- פנטזיית הפיצוי – "הועיל ונגרם לי עוול, אני זכאי לפיצוי".

 קשר מחודש
     בריאת העתיד, טיפוח העצמי החדש. שילוב לקחי החוויה הטראומטית בתוך החיים.

השפעות מיטיבות של עבודה בקבוצה:
"הסולידאריות של הקבוצה היא ההגנה החזקה ביותר מפני אימה וייאוש והסם החזק ביותר נגד חוויה טראומטית. הטראומה מבודדת; הקבוצה שבה ויוצרת קבוצת שייכות. הטראומה מביישת ומכתימה;הקבוצה עדה ומאשרת. הטראומה משפילה את הקורבן;הקבוצה מרוממת אותו. הטראומה שוללת ממנו את אנושיותו; הקבוצה משיבה לו אותה" (261).
- תחושה של אוניברסליות (יאלום)
- מידה של תמיכה והבנה שאינה מזומנת בסביבה החברתית הרגילה.
- הפגה של הבושה והבדידות.
- "סחרור הסתגלותי" – קבלת הקבוצה מגדילה את הערכתו העצמית של כל אחד מחבריה, הערכה זו עצמה מגדילה את יכולת הקבלה של כל חבר ביחסו לאחרים.
- אפשרות להעצמה קיבוצית – הקבוצה תובעת ומטפחת את הכוחות של כל אחד מחבריה.
- יכול לשמש לחינוך מונע בקשר לתוצאות הטראומה ולסייע בגיוס משאבים.
- הקבוצה מאפשרת אישור ותמיכה.