אלמנטים אורגניים בטסטים:

דר' ויליאם פרי-אוניברסיטת קליפורניה, סאן-דייגו

1. נוירופסיכולוגיה-המחקר של יחסי התנהגות ומוח.
2. תחומי קוגניציה:
א. תשומת לב
ב. יכולות שפתיות-לשוניות
ג. מיומנויות מוטוריות
ד. שטף ורבאלי והסקה
ה. שטף לא ורבאלי ויכולות הבנייה
ו. למידה וזיכרון
ז. תפקוד ניהולי/הוצאה לפעול (executive functioning) וזיכרון עובד

א. תשומת לב/קשב - היכולת לשמר תשומת לב לאורך זמן
שליטה על תשומת לב-היכולת להתמקד ולעבור מגירוי לגירוי
היכולת לחלוקת תשומת לב/קשב, היכולת לבצע שתי מטלות בו-זמנית
עומס קשב, תהליכים שדורשים השקעת מאמץ לעומת תהליכים אוטומטיים

ב. יכולות שפתיות: תוצרי דיבור, הבנה, ארגון דיבור

ג. מיומנויות מוטוריות: כוח, מיומנות, מהירות, אינטגרציה ויזו-מוטורית

ד. שטף ורבאלי והסקה: מקצבי דיבור, תחביר, ארגון סמנטי, תוצרים ושטף

ה. שטף לא ורבאלי ויכולות הבנייה: ארגון תפיסתי, אינטגרציה ויזואלית, תוצרים לא מילוליים, ארגון לא מילולי

ו. למידה וזיכרון: יכולת ללמוד או לקדד באופן מתאים מידע חדש, היכולת להפיק תועלת מהתנסויות עבר, היכולת להחזיק/לשמר מידע, היכולת לעשות אבחנה במידע

ז. תפקוד אקסקיוסיטיבי: פונקציות אלו מאפשרות לאדם לקחת חלק באופן מוצלח בהתנהגות עצמאית, מתאימה ומכוונת מטרה. תפקוד כזה הכרחי עבור הארגון וההמשכיות של התנהגות המכוונת כלפי הגשמת מטרות ספציפיות בעתיד, אולי האלמנטים הבסיסיים ביותר של התנהגות אנושית.
תפקוד EXECUTIVE: כולל: מצבים שמערבים תכנון או קבלת החלטות. מצבים שמערבים תיקון טעויות. מצבים בהם התגובות מערבות רצפים חדשים או פעולות חדשות. מצבים שהם קשים מבחינה טכנית. מצבים שדורשים התגברות על תגובות חזקות שמתוקף הרגל.
זיכרון עובד: מתייחס למערכת מוחית אשר מספקת אחסון זמני ומניפולציה של המידע הדרוש עבור משימות קוגניטיביות מורכבות כמו שפה, הבנה, למידה והסקה.  

מבחן נוירופסיכולוגי:  הערכה נוירופסיכולוגית הינה שיטה אחרת של בדיקת המוח על ידי חקר ההתנהגות. כיוון שהנבדק של מבחן זה הוא התנהגות, זה מסתמך על הרבה מהטכניקות, ההנחות והתיאוריות של ההערכה הפסיכולוגית. בנוסף, כמו בהערכה פסיכולוגית, הערכה נוירופסיכולוגית מערבת את המחקר האינטנסיבי של התנהגות באמצעות שיטות של ראיון, ומבחנים בעלי סולם סטנדרטיזציה ושאלונים אשר מספקים מדידות מדויקות ורגישות יחסית.

"גישת התהליך" של WERNER (1937): טוענת כי התעלמות מתהליך העבודה והתמקדות רק בתוצר הסופי, עלולה לפספס אסטרטגיית עבודה בעייתית אשר עשויה להעיד על פתולוגיה מוחית. לכן מה שחשוב זה לא רק התוצר הסופי אלא הדרך בה הגיע הנבדק אליו.

רורשאך ככלי נוירופסיכולוגי: 
ג'ון אקסנר (1974) תיאר את מבחן הרורשאך כמבחן פתרון-בעיות מופשט. מפרספקטיבה זו אנו יכולים להתייחס לרורשאך כאל כלי נוירופסיכולוגי.

סימנים לא ספציפיים ברורשאך של בעיתיות בתפקוד קוגניטיבי: נצפה למצוא בפגיעות נוירולוגיות ופגיעות ראש 
1. מספר קטן של תגובות (R קטן מ-14)
2. L גבוהה
3. מספר קטן של בלנדים
4. שימוש מועט בתנועות
5. שכיחות גבוהה של FQ של O   או V
6. מספר מועט של תכנים
7. ציוני Z נמוכים

שימוש ברורשאך להערכת ולבדיקת קוגניציה:
1. תשומת לב/קשב (R, תגובות פופולאריות, DQ, Z, F)
2. יכולות לשוניות (DV, בלנדים, DQ, L)
3. מיומנויות מוטוריות (ניהול הכרטיס, שימוש בכתם)
4. שטף ורבאלי והסקה (R, L, FQ, DR)
5. שטף לא ורבאלי ויכולות הבנייה (Z, INCOM, R, BLENDS)
6. למידה וזיכרון (תהליכי תגובה)
7. תפקוד של הוצאה לפועל וזיכרון עובד (M, משתנים מורכבים, PSV, אסוציאציות חופשיות לעומת חקירה)
 
מהסימולציה:
פגיעה בצד ימין של המוח: צד ימין קשור ביצירתיות, שליטה במרחב
צד שמאל קשור לפעולות של לוגיקה, מתמטיקה
פגיעה פרונטלית (הצד הקדמי של הקורטס) עלולה לפגוע ולהביא להפרעות אימפולסיביות ושליטה בדחפים.
הבטרייה של המבחנים הפסיכולוגיים לא נועדה לאבחן פגיעה אורגנית אבל יש מספר מקומות בטסטים שיכולים לרמוז לנו על פגיעות אורגניות.

סיכום מ-HUT: מבחן בנדר:
הבנדר יכול לסייע באבחון של פגיעות אורגניות. 
"רבינו האט היה נותן בהם סימנים":
האט מתייחס למספר סימנים שעשויים להיות קשורים לפגיעה אורגאנית, יחד עם זאת, הוא מציין כי יש צורך לשים לב שסימנים אלו עשויים לבטא גם קשיים אחרים (רגשיים למשל).
1. התנגשות ונטייה להתנגשות-מצב בו קיימת נגיעה של צורה בצורה. נטייה להתנגשות נחשבת כאשר צורה אחת חודרת למרחב הפתוח של האחרת, ללא מגע. שתי התופעות הללו יכולות להיות קשורות לשלושה גורמים עיקריים:
א. הפרעה בולטת בתפקודי האגו
ב. גורמים התפתחותיים כלליים המפקחים על שליטה מוטורית וחדות תפיסתית (כלומר נצפה אצל ילדים צעירים מגיל 7)
ג. נזק נוירולוגי והפרעות במערכת השרירים (שמקשה על שליטה מוטורית). תופעה זו של התנגשות מאופיינת בדר"כ באובדן שליטה בשל בעיות אורגניות, אולם גם בשל הפרעה חמורה בשליטה בדחפים.

2. קשיים חמורים עם זוויות- מתייחס לשינוי של 15 מעלות ויותר בזוויות של ציורים: 2, 3, 4, 5, 6, 7 . ההשערה העיקרית היא שהתופעה מייצגת קושי בהתמודדות עם גירויים טעוני אפקט וקשורה לבעיות של בקרה רגשית ובקרה על דחפים. קושי כללי בהעתקת זוויות מתקשר לעיתים לנזק מוח או לפיגור.

3. רוטציה תפיסתית חמורה- סיבוב:  מדד זה מתייחס לסיבוב של הצורה בעת העתקתה כאשר כרטיס הגירוי והדף נשארים בפוזיציה הסטנדרטית. הכוונה שכל הצורה מוסטת (כל סיבוב מעל 4 מעלות משמעותי).

באופן כללי נמצא קשר בין רוטציה תפיסתית לבין תפקודי אגו לקויים. יש חשיבות למודעות לרוטציה. בדרך כלל, אורגאניים ופסיכוטיים ברמיסיה אינם מודעים לכך שביצעו רוטציה וגם אם יתבקשו לתקנה לא יצליחו.

4. פישוט (סימפליפיקציה)- ציור הגירוי כפשוט יותר ממה שהוא באמת, באופן שקל יותר לצייר אותו. יכול להתבטא בשבירת הצורה או ציור לא מושלם.
ברמה הרגשית הפישוט מייצג ירידה בהשקעת האנרגיה באובייקטים ובמטלות חיצוניות לאדם.  פישוט מתקשר לעיתים לנטייה להתנגדות או למוטיבציה נמוכה וצורך להתחזות ולהשתמט. נפוצה גם בקרב אורגאניים ופסיכוטיים.

5. קטיעה- פרגמנטציה:  הרס בסיסי של התבנית. ציור בלתי גמור, ציור קטוע לפרגמנטים נפרדים באופן שאינו מאפשר לזהות את הגשטאלט.
הפרגמנטציה מייצגת הפרעה חמורה בתפקוד התפיסתי-מוטורי וקשורה בליקוי ביכולת להפשטה ולסינתזה. היא מבחינה בין פסיכוטים לנורמלים ובין אורגניים ללא אורגניים.

6. קשיי חפיפה (חמורה ובינונית):  מתייחס לקושי עם צורות חופפות או נפגשות (A, 4, 7). יכולות להתרחש: חפיפה גדולה (למרות שבגירוי אין חפיפה), קושי לצייר חלק מהצורה החופפת, עיוות או פישוט בנקודות החפיפה.
קושי בנקודות חופפות הוא אינדיקטור רגיש לנזק מוחי דיפוזי ומבחין טוב בין אורגניים ללא אורגניים.

7. אלבורציה (בינונית): ביצוע של אלבורציה (תוספת של קווים, נקודות, זוויות, סלסולים) המשנה את הגשטאלט, וזאת מבלי שנדרש.
מקושר לבעיות של בקרה על דחפים וחרדה גלויה ולבעיות של פנטזיות ואובדן שליטה על המציאות. התופעה שכיחה אצל בעלי פיגור שכלי. עיוות חמור בגשטאלט מקושר להפרעה קשה בשליטת האגו. 

8. ציור מחדש של הגירוי בשלמותו:  ניסיון שני לצייר את הגירוי, כאשר הניסיון הראשון נשאר ללא מחיקה מושלמת או מחוק על ידי קו.
התופעה קשורה לשני גורמים עיקריים: העדר תכנון מוקדם מתאים ועמדה קיצונית של ביקורת עצמית. כאשר התופעה מתרחשת באופן חד-פעמי, משקפת חרדה. כאשר חוזרת על עצמה-יכולה להבחין בין סכיזופרניים ואורגאניים לבין נורמליים ונוירוטיים.

9. רטרוגרסיה-נסיגה:  ציור של צורות פרימיטיביות יותר במקום הצורות המפותחות הנדרשות. למשל: לולאות אימפולסיביות במקום עיגולים טובים, נקודות במקום עיגולים. לפחות פעמיים באותה צורה.
יש להבחין בין רטרוגרסיה לבין חוסר בשלות התפתחותית במישור המוטורי-תפיסתי (כלומר צריך שיהיו הוכחות שקיימת יכולת לרמות גבוהות יותר של תפקוד-רק אז אפשר להתייחס לתופעה זו). תופעה זו יכולה להתרחש תחת תנאים של הגנות חזקות וכרוניות נגד טראומה, יכולה להוות אינדיקציה לכשלים באינטגרציית האגו. כמו כן עשוי להימצא אצל אורגאניים.

10. פרסברציה-התמדה:  יכול לבוא לידי ביטוי בשני סוגים:
א. התמדה מצורה לצורה: שימוש באלמנטים מהציור הקודם בציור הנוכחי.
ב. התמדה בתוך אותה צורה: ממשיך בציור אלמנטים השייכים לגירוי מעבר לכמות ומגבלות הגירוי. (המשך ציור נקודות מעל המספר הקיים בגירוי-מעל 2 ומעלה).
התופעה מוגדרת כחוסר יכולת לשנות סט בעקבות נוקשות או תקיעות בסט שכבר הותחל. מייצג ירידה ביכולת הבקרה הספונטאנית והאדפטיבית של האגו (למשל ירידה בבוחן המציאות). אופייני לאורגאניים.

בנדר-עצם היכולת שלו להתארגן כשקיבל פידבק ונדרש לצייר על דף אחד והצליח-קאונטר אינדיקציה לאורגניות חמורה.

מבחן הציורים אינו תקף לאבחנה בין אורגניים ללא אורגניים.

עדויות במבחן אינטליגנציה: 
קורדינציה ויזו-מוטורית אמורה להיפגע אצל אורגאניים. קוביות, הרכבת עצמים נמוכים –אצלנו אמנם ניכרת פגיעה זו אך יכולה להיות משויכת גם להיבטים אחרים כמו דיכאון והעדר כוחות בעיקר בעבודה מול לחץ זמן.
מטריצות גבוה-היינו מצפים לנמוך אצל אורגאניים.
אורגני-יותר קונקרטיזציה קושי בהכללה, באינטגרציה- יש מבחנים בוכסלר שמצליח לעשות אינטגרציית חומר. גם ברורשאך יש הרבה W והיינו מצפים דווקא להרבה D (שקיים מעט מאד).

אורגני: פגיעה פיזית באיזשהו אזור במוח שנפגע. פיגור שכלי, ליקויי למידה, פגיעת ראש. כל פגיעה פיזית טראומטית באיזשהו אזור מוחי. יכולה להיות פגיעה קלה, בינונית או חמורה.