הוראות להעברת מבחן הרורשך

סדר הישיבה: הינו קריטי ביותר ואסור שהבוחן והנבחן ישבו פנים אל פנים. זאת כיוון שרמזים בלתי מילוליים עלולים ליצור סט ציפיות מטעה. עד כדי כך שנבדק לא יאמר דברים שרצה להגיד, או לחילופין שהנבדק יאמין שיש סוג תשובות מסוים שמצופה ממנו לתת.
כדאי לשבת אחד ליד השני, ויתכן גם ששולחן קטן יכול להפריד בין הבוחן לנבחן.
הכנת הנבדק: אין צורך לפרט פירוט רב על הרורשך לפני העברתו, נהפוך הוא הסבר ארוך מידי עלול לגרום לחרדה אצל הנבחן.
ניתן לפנות למטופל ולומר לו, כי אחת המטלות שעומדות בפניו הינה מבחן הרורשך, ולשאול אותו האם שמע על מבחן הרורשך או אי פעם עבר אותו.
אם האדם לא שמע על הרורשך, יש לתת לו הסבר קצר בנוסח המלים הללו: זוהי אחת מן המטלות שתינתן לך. זוהי רק סדרה של כתמי דיו שאראה לך ואני רוצה שתאמר לי כמו מה זה נראה לך.
אם הנבדק אומר שהוא מכיר את המבחן על הבוחן לוודא עימו מה הוא יודע, או מה חושב שיודע. וזאת על מנת להסביר  ולתקן אם יש ידיעה מוקדמת שגויה.
בדרך כלל יש לתת כמה שפחות מידע על הרורשך. כאשר יש כאלו שאלות יש להציע כי תשובות ינתנו בסוף ההערכה.
אם לנבדק הועבר בעבר מבחן הרורשך יש לבדוק בדיוק מתי ובאיזה נסיבות ומהי הסיבה להעברה. כן לשאול את הנבדק מה הוא זוכר בקשר לכך. חשוב ביותר! כי הנבדק לא יובל להבין כי זהו מבחן של דימיון. לכן לא כדאי לדבר על הכתמים במונחים של עמימות או חוסר מובנות כאשר מתארים את המבחן. במידת הצורך אפילו ניתן להסביר איך נעשה המבחן.
הוראות: לאחר שהכנו כראוי את הנבדק יש להגיש לנבדק את הכרטיס הראשון ולומר:
מה זה יכול להיות? כמו מה זה נראה לך?
אין לשאול מה זה מזכיר לך, הדבר מסוכן מאד כי יכול להביא למסקנה שמבקשים ממנו אסוציאציות יותר מאשר שתהליך התשובה ישען על הליך תפיסתי. אם לנבדק יש טעות בהבנת ההוראות וחושב כי עליו לתת אסוציאציות, או למה התכוון האמן כשעשה את הכרטיס יש לומר לו: רק אמור לי מה אתה רואה כאן, כמו מה זה נראה לך.
אם הנבדק שואל שאלות יש לענות לו בכנות ובקצרה. כמו האם מותר לי לסובב את הכרטיס, או האם לתת תשובה שמתייחסת לכל הכרטיס או רק לחלקיו- התשובה היא: כרצונך, כראות עינייך וכו'. אם נשאלים כמה דברים ניתן לראות? התשובה: בדרך כלל אנשים רואים יותר מדבר אחד בכרטיס. או מה אנשים רואים בדרך כלל? התשובה: הם רואים כל מיני דברים. כאמור אם יש שאלות המצריכות תשובות ארוכות יש לומר לנבדק שבסוף ההליך של ההערכה יענה על השאלות הללו.
כאשר הנבדק נותן רק תשובה אחת לכרטיס הראשון אז עלינו לעודד אותו ולומר לו לקחת את הזמן שלו, ולומר לו שאנו בטוחים שהוא ימצא יותר מדבר אחד.
כאשר הנבדק אומר שאינו יכול למצוא דבר בכרטיסים 1 או 2, יש להניח כי לא נוצרה ברית של שיתוף פעולה בין הבוחן לנבחן ולכן הנבדק לא נותן תשובות. ואז על הבוחן להפסיק את העברת המבחן ולברר מה קורה לנבחן. לאחר שזה נעשה יש להתחיל מחדש את העברת המבחן מכרטיס מס 1. אם יש אנשים שברור לנו שאינם רוצים להבחן יש לשקף להם זאת ואז אין טעם גם להעביר את המבחן.
כאשר הנבדק יתן תשובות למספר כרטיסים, אך יהיו כאלו שלא יתן להם תגובה. זה יכול לקרות בכרטיסים 6,7 או 9. כאשר זה קורה על הבוחן להיות החלטי בלא לקבל את הדחייה של הכרטיס. יש לעודד שיקח את הזמן שלו, שאיננו ממהרים, שכל אחד יכול למצוא משהו, ואף לחכות זמן מה עד שימצא משהו.
על הבוחן לא לעודד מתן יותר תשובות לאחר כרטיס 1. וכאשר יש פרוטוקול קצר מ-14 תשובות, הדבר אומר כי המבחן אינו תקף, ואיננו יכולים לפרש את הSTRUCTURAL DATA .
לדעתו של אקסנר פרוטוקולים קצרים מתקבלים בגלל 2 סיבות: 1. התנגדות של הנבחן 2. פגיעה קשה של הנבדק.
לדעתו הרבה מן ההתנגדויות קשורות לכך שהנבדק לא הוכן כראוי לאבחון. לכן הם גם נוטים לשאול הרבה שאלות על המבחן. במקרים של התנגדות או הגנתיות אנו מוצאים מרווח זמן גדול בין תשובה לתשובה, תשובות מתחמקות כמו זה כתם דיו.
אנשים עם פגיעה קשה אינם שואלים שאלות על המבחן. ואז הם מגיבים להוראות בצורה איטית ומאד קונקרטית. במקרים כאלו יש לעודד את הנבדקים הללו לתת תשובות.
כאשר הנבדק נותן פחות מ14 תשובות אין לעשות תחקיר. ואז יש להפסיק את הליך המבחן ולומר לנבדק:
כעת אתה יודע איך זה נעשה. אך יש לנו בעיה. אתה לא נתת מספיק תגובות על מנת שנפיק משהו מן המטלה הזו. לכן נעבור שוב על הכרטיסים וכעת אני רוצה שתשים לב שתתן יותר תשובות. אתה יכול לומר גם את אותן תשובות שנתת בתחילה (הכוונה כאן היא להעביר את הכרטיסים מחדש).
אם הנבדקים שואלים כמה תשובות נוספות נחוצות לנו- התשובה תלויה בשיתוף הפעולה שלהם. אם הם נראים לנו משתפי פעולה ניתן לומר להם, אמנם נתת X תשובות ואני זקוקה לעודY. במקרים שיש יותר התנגדות יש לומר מספר התשובות תלוי בך, אך אני זקוק לעוד כמה תשובות.
בעיה אחרת הינה פרוטוקולים ארוכים מידי. כאשר הנבדק נותן לנו 5 תשובות לכרטיס 1 ומתכוון לתת עוד אנו לוקחים את הכרטיס מידו מודים לו ומגישים לו את הכרטיס הבא. ואם יתן עוד פעם 5 תשובות לכרטיס 2 וירצה להמשיך לתת עוד תשובות יש לנהוג באותה דרך. אך אם הנבדק מפגין למידה, ונותן 5 תשובות או פחות לאחר מכן, אם יחזור שוב "לסורו" יש לאפשר לו את מספר התשובות שיחפוץ.
יש לרשום את כל תשובות הנבדק וההערות שלו. אם מדבר מהר מידי או לא ברור יש לבקשו לדבר לאט יותר וגם ברור יותר. יש לרשום את כל השאלות או הערות של הנבדק.
התחקיר:
זהו שלב חשוב ועדין במהלך העברת המבחן.
יש לומר לנבדק: "כעת אנו נעבור שוב על הכרטיסים. הדבר לא יארך זמן רב. אני רוצה לראות את הדברים שאמרת לי שראית, ולהיות בטוח שאני רואה אותם כפי שאתה ראית אותם. אנו נעבור כל פעם על תשובה אחת. אני אקריא לך מה שאמרת ואז אני רוצה שתראה לי איפה הדבר נמצא בכרטיס, ואז שתאמר לי מה גרם לזה להראות ככה לך, כך שגם אני אוכל לראות זאת כמוך. האם זה ברור?"
כשיש קושי יש לחזור ולהגיד: זכור אני צריך לראות זאת כמוך, אני צריך לראות איפה זה ומה בכתם גרם לזה להראות ככה. יש להגיד, אתה זוכר למה אנו עושים זאת, על מנת שאוכל לראות כמוך, בבקשה עזור לי. אך אין לכוון את הנבדק למתן תשובות מסוימות. גם אם הנבדק אומר- ככה זה נראה לי, יש לומר לו שאנו מבינים כי ככה זה נראה לו אך אנו צריכים לראות את זה גם כן ולכן מבקשים ממנו לעזור לנו.
על הבוחן לוודא כי יש לו את האינפורמציה לגבי כל אחד מן המרכיבים במבחן: מיקום, דטרמיננטים, תכנים.
על שאלות התחקיר להיות לא מכוונות, ונטולות רמזים לנבדק. יש לשאול לגבי תשובת הנבדק ולא להוסיף דבר. כשאנו לא מבינים יש לחזור בכל מיני ואריאציות כי אנו לא מבינים ועל הנבדק לעזור לנו. יש שאלות שמבוססות על מילות מפתח: אלו מלים אשר טומנות בחובן אפשרות לדטרמיננטים אשר לא נאמרו על ידי הנבדק. לדוגמא הם יכולים להיות שמות תואר כמו יפה, נהדר, עדין, מחוספס, חזק, פגוע, בהיר, או יכולים להיות מושגים כמו: עצוב, שמח, מסיבה, פיקניק, דם אוכל וכו.
במספר מקרים יש מלים משמעותיות שלא יופיעו בשלב ההעברה, אך מלות מפתח יכולות להופיע במשפט הראשון של התחקיר, או כתשובה ראשונה לשאלת הבוחן. ואז יש להביאן בחשבון. ההחלטה בקשר לתחקור מילת מפתח תלויה בספונטניות שבה היא ניתנה יחד עם מידת השיכנוע של הבוחן שהמאפיין היה קיים גם בעת מתן התשובה.
לדעת אקסנר אם למרות התחקיר לא ברור לנו אם התשובה ניתנה בהעברה או רק עכשו בתחקיר, יש לשאול את הנבחן האם ראה זאת בתחילה.
השאלות שאינן נכונות הן אלו המכוונות, כמו: האם הצבע השפיע? האם הם עושים משהו? או האם אתה רוצה לומר לי עוד משהו על זה?. כמו כן אסור לשאול שאלות שנראות לנו חשובות קלינית כמו האם האנשים הם זכר או נקבה, או מדוע האדם עצוב?
יכולה להיות גם התנגדות לתחקיר ושוב יש לעודד את הנבדק כמו קודם.
יש להזכיר כי תגובות ה – additional אינן מצוייננות.
מבחן גבולות: כאשר הנבדק לא נותן בכלל, או רק לכרטיס אחד או שניים, תשובות פופולריות.  ניתן אז לבחור את הכרטיסים הכי פופולריים 3,5,8  ואז לומר: "לעיתים אנשים רואים כאן X האם אתה רואה משהו כזה כאן?" אין מראים לו את המיקום של התשובה. אקסנר אומר כי רק אם זה באמת חשוב יש לעשות זאת, כי הדבר יכול לפגום בהעברות נוספות.
 
התחקיר במבחן הרורשך (תוספת מאת עמי ברונסקי)
מטרת התחקיר היא לאפשר צינון מפורט ומדויק, שיהיה קרוב ככל שניתן לאופן בו הנבדק ראה את הפרצפט. על מנת לממש את מטרה הזו, יש לנו מספר אמצעים :

1. לודא כי אנו רואים את הפרצפט בדיוק כפי שהנבדק ראה אותו. העמדה בה אנו פונים לנבדק, כולל השימוש במלים, יהיה ברוח הזו :"אני מבקש שתסייע לי להבין ולראות את התגובה כפי שאתה ראית אותה". לזהות את התגובה על כל המרכיבים שלה.
2. להקפיד להקריא בפניו את כל ההעברה ללא השמטה של שום פרט, כל רמיזה לפועל, כל שם עצם ובמיוחד השימוש בשמות תואר. בכל אחד מאלה, אנו מעוניינים לדעת מה בכתם גרם לו לקבל את הרושם הזה . פועל-אמרת 'פרוס לצדדים'. שם עצם- אמרת 'שטיח'. שם תואר – אמרת 'עבה'. בשלב הזה אנו צריכים לחשוב במושגים של ציינון, ובתום המעבר המילולי על התגובה לדעת שאנו מסוגלים לתרגם לשפה של מרכיבי התגובה, את כל התשובות של הנבדק.
3. לבחון את כל המרכיבים של התגובה בהשוואה לכל מרכיבי הציינון. לדוגמא, האם שני האוביקטים עונים על קריטריונים של (2), האם אנו מעריכים קיום של הפרעות בחשיבה ומה בדיוק מאפיין את ההפרעות הללו וכד'.
4. לזהות את המקרים הטיפוסיים של שימוש במלים או תיאורים שמשתמעים לשתי פנים והם קריטיים לתחקיר, כמו רמיזות על תנועה שעשויות לרמז על תנוחה או עמדה שאין בה תנועה, מצבים עם פוטנציאל לפרספקטיבה ומימדיות 'במבט מלמעלה' שרק תחקיר טוב יבהיר אם יש מרכיב של FD, התייחסות ללבן כמראה מקום למול מרכיב בכתם שהוא בצבע לבן וכד' .
5. במקרים בהם הנבדק מציג כמה אפשרויות או מתלבט, לדרוש ממנו להגיע להחלטה מהו הפרצפט שהוא רואה.