מסתבר שלמצוא בן זוג וליצור אתו קשר, אינה המשימה הקשה ביותר. כל כך הרבה עושים את זה ועוברים את המשוכה הראשונה. אנחנו חברים, אנחנו מתחתנים. המשימה הקשה יותר, היא יצירת קשר שיחזיק מעמד לאורך שנים, שיהיה קשר טוב, שנרצה אותו גם אחרי עשר או עשרים שנה. אתם יודעים בודאי שמתחת לחופה כולם מחייכים והכול כל כך מרגש. נכון שהשמלה מקסימה? הם נראים כל כך מאושרים. כמה קל להתאהב באהבה.
בכתבה הקודמת התייחסתי לכמה קריטריונים חשובים על מנת לבחור בן זוג לקשר טוב ויציב. היום אני רוצה לכתוב על אחד הכללים החשובים ביותר במציאת בן זוג : היכולת למצוא בן זוג שאנו חווים אותו כשווה ערך לנו.
הכוונה שלי בודאי אינה לחלק את האנשים לשווים יותר או פחות. 'ערך', מה שווה ומה נחשב, זהו דבר מאוד אישי ופרטי, כל אדם מחשיב תכונות אחרות כחשובות: חכמה, שאפתנות, טוב לב, יכולת הישרדות ועמידה בלחצים, מראה חיצוני. בתכונות האלה שבעיניך הן יותר חשובות או יותר 'שוות', כל אחד מאתנו מקטלג אנשים. לפעמים אלו תכונות שאנחנו חושבים שיש לנו ולפעמים אלו תכונות שאנחנו מחפשים אצל  בן זוג כי לנו אין אותן. אתם בודאי מכירים את שני הקצוות של הקשת, האחת ש'הפכים משלימים זה את זה' והשנייה היא ש'דימיון בין בני הזוג' הוא קריטי לשמור על יחסים בריאים.

המשימה הראשונה המוטלת עליכם, היא לברר בכנות מהן התכונות שאתם הכי מעריכים, שאתם באמת רוצה לראות בבן זוג. גם אם זה מאיים, למצוא בן זוג חזק, בגלל שהוא שאפתן והישגי, ואולי בגלל זה יהיה יותר חזק ממני ולא ירצה אותי. גם אם זה מפחיד למצוא בן זוג שנראה בעיניך טוב ויש אליו משיכה פיזית חזקה, וזה מעלה חרדות מסוג של קנאה לנשים אחרות או לאקסיות שלו.
מה שלא מאיים עלי עכשיו, עשוי לשעמם אותי ולעצבן אותי מאוחר יותר. עדיף שיאיים עלי. בעתיד, כאשר הקשר יציב וממוסד, כאשר עולים הקשיים של החיים שצריך להתמודד אתם, הביקורתיות שלנו תהיה הרבה יותר משמעותית.
כל בני האדם הם יצורים מאוד ביקורתיים. הם עסוקים בלהעריך זה את זה ולהעריך את עצמם באופן קבוע. הנטייה שלנו בעת חיפוש הקשר או בתחילת הקשר, היא לנסות להתגבר על חלק מהביקורתיות שלנו או לעוות אותה. בדברים מסוימים אנחנו מקצינים ומגזימים בביקורת ובדברים אחרים אנחנו מתעלמים מדברים שלא עומדים בקריטריונים שלנו.
הריגוש משתלט על התחושות שלנו, הרבה מגבלות מתקבלות בסלחנות ולפעמים אפילו מעבר לכך. תכונות השונות מאתנו או זרות לנו נתפסות כמקסימות : 'החברה שלי כל כך משפחתית וזה כל כך מקסים' יכול בהמשך להפוך להיות 'היא כל הזמן עם המשפחה שלה ואין לנו בכלל זמן לעצמנו'. 'הוא כל כך פעלתן ומלא אנרגיות וזה דוחף אותי קדימה' יכול להפוך בהמשך ל'הוא חסר שקט, אי אפשר להירגע אתו, אפשר להשתגע'.
אני חוזר לנקודה שכבר כתבתי עליה והיא מאוד משמעותית בעיני. יש חלון זמן מאוד מיוחד בתקופה הראשונה של הקשר. החלון הזה ממוקם בין השבועות או החודשים הראשונים בהם ההתרגשות גואה, והיא תערובת של התרוממות רוח, חרדה מאובדן הקשר והכיף במפגש הראשוני עם בן זוג חדש, לבין הזמן בו הקשר ותיק וממוסד והכול כבר מוביל לעבר מחויבות ומיסוד הקשר. חלון הזמן הזה מתאים לשאול את השאלות הרציניות לגבי איך יראה הקשר בטווח הארוך, להתייעץ עם אנשים קרובים, לברר ולקבל החלטה רצינית ושקולה ביחס לאחד הדברים הכי חשובים בחיים שלנו. הקשר הזוגי.
ובכן, זה הזמן לעשות התבוננות עמוקה פנימה, ולשאול את עצמנו את השאלות האמיתיות לגבי בן הזוג שלנו, כמה אנחנו רואים אותו וחווים אותו כאדם בעל ערך. כמה אנחנו תופסים אותו כמישהו בעל איכויות וכוחות, מישהו השווה לנו. כמה אנחנו מעריכים אותו ומפרגנים לו בתכונות שבעינינו הן החשובות ביותר, המגדירות את איכותו של האדם בעינינו. אין שום טעם לפחד או להיאבק בנטיות הביקורתיות שלנו, לשאוף להיות מקבלים באופן תמים, שלא באמת משקף את האופי שלנו. זה הזמן לשאול את עצמנו אם בן הזוג שלנו הוא : ילדותי, אנוכי, קטנוני, מעצבן, חושב את עצמו יותר מדי, לא אמין.
ברור שכדי ליצור זוגיות, ובכלל כדי לחיות עם אנשים, צריך ללמוד לקבל ולסלוח, להבין שבני האדם הם יצורים מורכבים עם יתרונות וחסרונות. אבל עמוק בפנים, יש לנו עולם ערכים פרטי משלנו, יש לנו העדפות מאוד בסיסיות של מה שחשוב, של מה ששווה.
אמנם זה מאוד מפחיד למצוא בן זוג שבעיני הוא שווה, שווה המון, בדברים הכי חשובים לי. אולי – השם ירחם- הוא שווה יותר ממני.
אולם מן הצד השני, אם ניצור קשר עם בן זוג שבתכונות החשובות לנו באמת הוא לוקה, הוא לא 'שווה', זהו סיכון שעשוי להוכיח את עצמו בעתיד כמאוד לא מחושב.