מי מאתנו לא שמע או מכיר אנשים הסובלים מחרדה. אנשים עשו קריירה מלספר על חרדת הטיסות שלהם מול מצלמות הטלוויזיה. חרדה היא היום תופעה אנושית מדוברת ומוכרת יותר מאי פעם.
אנשים מבלבלים בקלות בין השימוש במילה פחד, כמו פחד ממעליות, או פחד ממקומות גבוהים, לבין שימוש במושג המקצועי והמדויק יותר : חרדה.
מדובר בחוויה שלילית ומאיימת, שהיא כמו פחד שיצא משליטה. הוא לא בפרופורציה לגירוי שמעורר אותו, והוא מציף את כל המערכות שלנו, הגופניות והרגשיות. אנחנו עשויים לחוות דופק מהיר, הזעה, חוסר שקט גופני, אימה ומחשבות שליליות עד כדי תחושה שאנחנו משתגעים או הולכים למות.
הצורות הנפוצות של הפרעות חרדה כאלה הנן מוכרות מאוד, בהן חרדה ממקומות סגורים – קלאסטרופוביה, חרדה ממקומות הומי אדם וצפופים שקשה להימלט מהם, או מקומות פתוחים-אגורפוביה, חרדת טיסות, כשהפחד המרכזי הוא מפני התרסקות המטוס לרוב תוך חיפוש וזיהוי תקלות במטוס, חרדת חברתית –להיות בקבוצה קטנה, תחת ביקורת של הסובבים וחשש להיות דחוי או נלעג, וכמובן מגוון של חרדות ייחודיות נוספות, כמו מהליכה לשירותים ציבוריים, אכילה במקומות ציבוריים, כניסה לבתי חולים, הליכה לרופא שיניים ועוד שבודאי מוכרות לכם מנסיון החיים.
העוצמה הבלתי נסבלת של החרדה המתעוררת מול המצבים שתיארתי, מובילה באופן טבעי לשאיפה לא לחוות את החרדה. הדרך הבטוחה ביותר היא לא להיחשף למצבים מעוררי החרדה, או כמו שאנו אנשי המקצוע מכנים זאת : המנעות. לא להכנס לקניונים, לא לעלות למעלית, לא לדבר מול אנשים, לא לנסוע לבד מחוץ לעיר. הרווח הוא מיידי, לא מופיעה חרדה. המחיר הוא יקר וכפול, האחד הוא המגבלות שנכנסות לחיים בשל הויתור על אפשרויות כמו ללמד מול כיתה, לעבוד במשרד הנמצא בקומה גבוהה, לטפל בבעיות שיניים לפני שהנזק קיצוני ועוד דוגמאות שאתם בודאי מכירים בעצמכם. המחיר השני, הוא החיים בתחושה של פחד, כניעה, חוסר אונים ולעיתים אף חולשת אופי. בין מאבק לבין בריחה, בחרנו בבריחה.
אלטרנטיבה לדרך הבריחה, היא המאבק באמצעות מסגרת של טיפול. המטרה המרכזית של הטיפול היא להחליף את ההמנעות בחשיפה, מאבק מתוכנן כנגד החרדות על ידי המאמץ לשאת את הפחד, לא לתת לו לנצח, להוריד את העוצמה שלו וללמוד שמה שלא הורג אותי, מחשל אותי. לפחד ולשרוד זו דרך לא פחות הירואית מאשר השאיפה להיות אדם חסר פחדים.
הטיפול המקובל נקרא 'קוגניטיבי התנהגותי', והוא מאפשר לנו להכין תכנית פעולה ביחד עם המטפל, איך אנחנו נחשפים בהדרגה למצב המעורר חרדה, רוכשים כלים להרגע ולהפחית את התחושות הגופניות השליליות והמחשבות השליליות, ובסופו של דבר מסוגלים לעמוד מול מה שמעורר חרדה, למשל להכנס לבית חולים כאשר אנחנו צריכים, למרות החרדות עמן באנו, מפני חיידקים ומחלות. זהו מאבק שיטתי, אקטיבי ומתוכנן היטב, בו בני בריתנו הם המטפל, האמונה שלנו בעצמנו, הגאווה והרצון לחיות חיים מלאים יותר וחופשיים יותר.
אך לפעמים הסיפור הוא אחר. כאשר החרדה היא חלק מן האישיות שלנו, זהו סיפור שונה. המוקד הוא החיים בלחץ וחוסר שקט, פחד מתמיד מדברים רעים שיקרו לנו, חוסר בטחון עצמי וחוסר נינוחות. המאבק שלנו לא יהיה מול מצב מסוים מעורר חרדה ולכן יכול לקחת זמן רב עד שנזהה שאנו חיים בחרדה. אנחנו חווים את מה שאני מכנה 'החרדתיות' שלנו, בפחדים מגוונים המתחלפים להם: פחד להגיע באיחור, פחד מלהתעמת ולהתווכח, פחד לאמר אמת שלא נעים לשמוע אותה, פחד מלהיות לבד, פחד מלהיכשל ועוד פחדים דומים. הם כלם באים מאותו המקור הפסיכולוגי : התחושה הפנימית שאנחנו חלשים, שאם יבואו זמן קשים לא נעמוד בהם, יקרו לנו כל הדברים השליליים שבעולם כמו שנישאר חסרי כל, לא אהובים, אבודים ובודדים. גם האנשים המוצלחים ביותר, עם הישגים מוכחים, יכולים לחיות תחת חרב החרדה בתחומי חיים רבים : בזוגיות, מול הילדים, בקריירה או מול אנשים חזקים. הנטיה להימנע היא זהה לזו המפעילה הפרעות חרדה שתיארתי קודם, בעיקר ההמנעות מלבחון את כוחות ההשרדות וההתמודדות שלנו- לא להיות לבד, לא להיות מותקפים, לא לוותר על המעט שהישגנו תמורת אפשרות להשיג יותר.
כמו שאתם מבינים, בבסיס התחושות הכרוניות של החרדה עומדת תחושת חולשה גדולה בביטחון העצמי הקיומי. האמונה שאין בכוחנו לשרוד, הפחד מהדרדרות מפחידה לעבר חוסר כל. לכן, לדוגמא, גם קמצנות היא סוג של חרדה וגם נטיה לשקר היא סוג של חרדה.
למול חרדתיות זו, הטיפול הוא יותר ארוך והוא מורכב משני תהליכים מקבילים. האחד הוא כמו בהפרעות חרדה, החשיפה. במקביל לחשיפה, מה שיאפשר אותה ויתמוך בה, הוא פיתוח הביטחון העצמי, ההבנה של התפיסה הקטסטרופלית הקבועה שמלווה את חיינו, שאנחנו חלשים, מסכנים וחסרי אונים, ועבודה על אמונה בכוח העמידות שלנו ובחוסן הנפשי וההשרדותי שלנו. בזכות תהליך זה של תחושת חוסן פנימי ויכולת הישרדות, נוכל להתחיל להיחשף לכל מה שמפחיד אותנו : להתווכח ולהתעמת עם אנשים 'מפחידים', לאמר את האמת הכואבת ולראות איך שורדים היחסים, לאמר דברים שאנחנו חוששים שישמעו אידיוטים.
חלק מהתהליך הוא להחליף את השאיפה המיידית להיות מוצלח או אהוב, בשאיפה להיות חפשי, עצמאי ואדם אמיתי, ולהאמין שהמוצלחות שלנו תמשיך להתקיים גם אם לא נשמור עליה כל דקה, כי היא פשוט חלק בלתי נפרד מהאיכויות הטבעיות שלנו. להפוך את המאבק בפחדנות ובחרדתיות שלנו למטרה, להחליף חיים של עמידה שפופה ומבוהלת, לעמידה זקופה ואיתנה על שתי רגלי.